תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קכ״ו סימן ג׳

ולעיקר הדין ששאלת במי שקדש בכוס ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו, יש לדון בדבר להקל ולהחמיר כיצד. אם היא לא ידעה בו כגון שפשטה ידה ופניה מכוסות וא״ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו, שורת הדין שקדושי טעות הן ואינה מקודשת ואפי׳ הטעה לשבח, ואין אומרין בכיוצא בזה לא ידעה ולא הבינה דמ״מ הרי הטעה אותה, ואפילו אמרה בלבי היה להתקדש לו בכל מה שיתן לי, וכאותה ששנינו פרק האיש מקדש (קידושין דף מ״ח:) התקדשי לי בכוס זה (של זהב ונמצא של כסף) של יין ונמצא של דבש וכו׳ אינה מקודשת ר״ש אומר אם הטעה לשבח מקודשת וכו׳ ובכלם אע״פ שאמרה בלבי היה להתקדש אינה מקודשת אבל אם ראתה היא במה מקדשה אע״פ שאמר בטבעת זו מסתברא לי שהיא מקודשת לפי שהרי ידעה היא שאין זה אלא כוס ואפ״ה פשטה ידה וסברה וקבלה לשם קדושין ומנא אמינא לה מדתנן באותו דפרק האיש מקדש בכוס זה של יין ונמצא של דבש ואם איתא דאפי׳ ידעה בזה שהוא של דבש אינה מקודשת מ״ש נמצא של דבש דאיכא תרתי לריעותא חדא שהוא של דבש ועוד שהטעה דא״ל שהוא של יין וסבורה היא שהוא כן כמו שאמר לה ונמצא שהוא של דבש אינה מקודשת לשמעינן אפי׳ א״ל התקדשי לי בכוס של יין והוא של דבש דליכא אלא חדא לריעותא ואפ״ה אינה מקודשת כ״ש בנמצא שאינה מקודשת. אלא שאתה יכול לדחות דדלמא רבותא דר״ש אתא לאשמועינן דאפילו הטעה כל שהטעה לשבח מקודשת אבל לרבנן בין הכי בין הכי אינה מקודשת. ואפילו כן הראשון נ״ל יותר דכל אדם רואה אינו מקפיד כי מן הסתם כל שהוא מקבלו, וקרוב למה שאמרו פ״ק דקדושין (דף ח׳) האומר התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת ואמרינן עלה בגמרא האי דינר של נחשת ה״ד אי דידעה ביה סברה וקבלה לא צריכא דיהביה לה בליליא א״נ דאשתכח לה ביני זוזי, ולענין מקח נמי אמרינן קרוב לענין זה דגרסינן פרק בית כור (בבא בתרא דף ק״ו) רב פפא זבן ארעא מההוא גברא א״ל הויא עשרים גריוי משחיה ולא הואי אלא חמיסר אתא לקמיה דאביי א״ל סבירת וקבילת א״ל והתנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה ה״מ היכא דלא קים ליה בגוה מר כיון דקים ליה בגוה סביר וקביל א״ל והא עשרין אמר לי דעדיף כעשרים אמר לך. זהו שנראה לי, מ״מ נכון הוא לחזור ולקדש כדי לצאת מכל ספק שמא תפשוט ידה ותקבל קדושין מאחר ויבא ב״ד אחר ויקלקלנה אחר שאין אתנו ראיה מכרחת שהיא מקודשת ודאית: