תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קכ״ה סימן א׳

שאלה המקדש בפסולי עדות דרבנן אם חוששין לקדושין להצריכה גט או לא. וכן המגרש בפסולי עדות דרבנן אם גיטו בטל כמגרש בפסולי עדות דאורייתא ואפילו ריח גט אין בו, וכתבת אלי תשובה אשר מצאתי להרי״ף ז״ל שנשאל ממנו ענין זה לפי שמקצת הגאונים ז״ל שקדמונו כרב אחאי והר״ר ששאל בן חפני והרב בעל הלכות ורב האיי גאון כלם השיבו שאם קדש בפסולי עדות דרבנן הולכים בהם לחומרא וצריכה גט להתירה ולדידיה לא משתרי עד שיחזור ויקדשנה בפני עדים כשרים לגמרי, ורב אחאי ז״ל הוסיף והביא ראיה מההיא דגרסינן (קדושין כ״ד:) לעניין עבד עברי וכולן עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט שחרור דברי ר״ש רבי מאיר אומר אין צריך ר׳ אליעזר אומר צריך ר׳ טרפון אומר אין צריך ר׳ עקיבא אומר צריך המכריעים לפני חכמים אומר נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זיכתה לו ודברי ר״ע בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא, וקי״ל כדברי המכריע, וכתב הרב ז״ל אתחזי לך מהכא דכיון שהצרכנו גט שחרור לעבד במה שהוא מדרש חכמים וכ״ש קדושי אשה דמצרכנא לה גיטא במי שקדש בפסולי עדות דרבנן ע״כ, והשיב הרי״ף ז״ל דאותה דוקיא דדק רב אחאי מנראין דברי רבי עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא שאין פשוטו של פסוק אלא דלא יומתו אבות בעון בנים אבל בנים בעון אבות לא משמע מיניה והרי יש מקרא מלא מגיד שזהו פשוטן של דברים כדכתיב (מלכים ב י״ד:ו׳) ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה לא יומתו וגו׳ ולא באו פסולן של קרובים אלא ממדרש חכמים וא״כ מ״ש גבי עבד כנעני דקרי ליה מדרש חכמים ומ״ש גבי עדות דקרי ליה ד״ת, אלא דוקיא זו שדק רב אחא לאו דוקיא היא אלא היינו טעמא דלא מצרכינן לעדות קרובים גט משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מיניה, ובכמה דוכתין אמרינן ומי איכא מידי דמדאורייתא אסירא ומדרבנן שריא א״א לעלמא ומהדרינן אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מיניה, הלכך ל״ש פסולי דאורייתא ול״ש פסולי דרבנן כגון משחק בקוביא וכיוצא בו כולן פסולין ולא צריכא גט דאפקעינהו רבנן להנהו קדושין ולא צריכה גט ואילו היו פסולין דרבנן צריכים גט לישתמיט חד תנא או חד אמורא ולימרה וכי אפשר מלתא דנפיק מיניה חורבא ואתיא לידי ממזרות ולידי איסור א״א שבקי לה רבנן סתמא עד דאתא רב אחאי ז״ל ומפיק לה מדיוקא עכ״ל הרי״ף ז״ל: