תשובה דבר ברור הוא שאין לחוש לקול כזה כלל ואפילו קודם קדושין וכ״ש לאחר קדושין שאין זה אלא קול הברה בעלמא כמו שאמרו בסוף גיטין (דף פ״ח:) יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ואמרו בגמ׳ אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלוני נתקדשה בכענין זה חוששין, וזהו ענין שיש בו אמתלא גדולה שהקול קול אמת וא״נ אין נרות דולקות ומטות מוצעות אלא שאומרים פלוני ופלוני הוציאו הקול ושואלים אותם מהיכן שמעתם שנתקדשה והם אומרים אני שמעתי מראובן ויאמר האחר גם אני שמעתי משמעון וחוקרים הדבר ואם ראובן ושמעון בעיר שואלים אותם ואם אומרים כן ראינו הרי זו מקודשת ואם מכחישים הדבר הזה שאמרו גם אנחנו שמענו בקול הברה אין בדבריהם כלום, ואם ראובן ושמעון הלכו להם למדה״י חוששין לקול אע״פ שהגענו לדבר ברורו, מכאן אתה למד לענין ששאלת שאין קול זה אלא קול הברה בעלמא שאינו אלא אחד ומלבד זה שאפילו לאותו קול שאמר חכמים שחוששים לו לא אמרו אלא כשהוציא הקול קודם שנתקדשה לזה ואח״כ עמדה ונתקדשה ולא חששה לקול בזה הוא שאמרו שחוששין לקול אבל אם עמדה ונתקדשה ולאחר שנתקדשה יצא עליה קול אין חוששין לו כלל לפי שאין חוששין לקול של אחר האירוסין כדאמר התם אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין אין חוששין לו רב חביבא אמר אפילו לקול לבתר אירוסין וקי״ל כוותיה:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ק״כ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.