תשובה אין לבעל להכות ולענות אשתו דלחיים ניתנה ולא לצער ואדרבא צריך לכבדה יותר מגופו, ואם טען שהיא מקללתו ב״ד חוקרין ושואלים לשכנים מי הגורם ואם הוא מכה ומצער שלא כדין והיא בורחת הדין עמה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה, זכר לדבר הגר. אבל אם מקללתו חנם הדין עמו דהא מקללת בעלה בפניו מן היוצאות שלא בכתובה. ומ״מ אם הדבר מסופק לב״ד מי הוא הגורם או אפילו הגיעו לדבר ברור שהבעל מכה שלא כדין איני רואה שיכולים ב״ד להשביעו שלא לעשות כן אלא גוערים אותו ומייסרין ומודיעין שאם יכה שלא כדין שיהא חייב להוציא וליתן כתובה, שאפילו על שאר דברים שאין לה כ״כ צער כגון שמדירה שלא תלך לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה או אפילו שלא תשאל נפה וכברה מחברותיה או שלא תשאיל להם הוא מוציא ונותן כתובה כ״ש במכה ופוצע ומצערה בגופה. וקרוב בעיני הדבר שאם ידוע שהוא מכה אותה שלא כדרך בנות ישראל ההגונות, ר״ל שמתמיד להכותה שאין נאמן לטעון שהיא גורמת שהיא מקללתו בפניו דלאו כל כמיניה לאחזוקה בפרוצה וכענין שאמרו פרק המדיר (כתובות דף ע״א:) ע״מ שלא תלך לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל דלת בפניה ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי ואמר עלה בגמ׳ מאי ד״א אמר רב יהודה אמר שמואל מחמת בני אדם פרוצים המצויין שם אמר רב אשי לא אמרן אלא דאתחזק אבל לא אתחזק לאו כל כמיניה לאחזוקי אינשי בפריצי. וגם אם אינה רוצה לדור עם חמותה יכולה היא שתאמר לבעל איני דרה עם אנשים שמצערים אותי ומרגילים קטטה בינה ובין הבעל או שלא יבואו אמו ואחיותיו בגבולה או שירחיקנה מגבולם, וכן כתב הרמב״ם ז״ל בהלכות אישות:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ק״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.