תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק א׳ סימן ב׳

שאלה עשרה תלמידים שכרו רב אחד והתנו ביניהם ללמוד לפניו כל תלמוד בעשר ליטרות לשנה. והתנו ביניהם שכל מי שימרוד ולא יבא ללמוד שיפרע שכירות כל השנה המגעת עליו כאילו בא ולמד כל השנה כולה. ועל פי תנאי זה נתן כל אחד משכון ביד שליש אחד שאם ילמוד או לא ילמוד יפרע לו שכרו משלם ומי שימרוד ולא יפרע יתן השליש משכון המורד להרב בשביל כל השכירות המגעת. והתחילו ללמוד ונוספו לרב תלמידים ועלתה שכירותו י״א ליטרות ולשלשה חדשים נסתלק אחד מהתלמידים ולא רצה ללכת למדרש כי אמר שהרב לא היה רוצה ללמדו פירוש רש״י על הספר ותבע התלמיד ההוא משכונו מהשליש ואמר תן לי משכוני ואתן לך או להרב שכירתו שמגעת לו ממה שלמדתי עד היום הזה. ואמר השליש תן לי או להרב שכירות כל השנה ואתן לך משכונך כמו שהתנית. אמר התלמיד לא אתן אלא כפי הימים שלמדתי לפי שלא הפסדתיו כלום בעשר ליטרות שכרנוהו ומלבד שכירותו יש לו עשר ליטרות. הודיעני אמתית הדין. כי נ״ל שהדין עם התלמיד כיון שלא יפסיד הרב כלום מעשר ליטרות שעשה עמהם תנאי. וראיה לדבר ממשנה שלמה ששנינו השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תערומות. שהטעו ר״ל שחזרו מדבורם זה לזה. והדבר מיירי כשבעה״ב מוצא פועלים אחרים והפועלים מוצאים בעה״ב אחר לישכר ואין להם עליו אלא תרעומות שנצרכים להוליך כליהם על כתפיהם בחצי היום ולהכנס בשדה אחרת. וזהו דין התלמיד עם הרב. או הוי האי דינא כההוא דפרק השוכר את האומנין (בבא מציעא דף עז:) דתניא הנותן ערבון לחבירו וא״ל אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך. וכתב הרמב״ם ז״ל בהלכות מכירה לפיכך הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי מחול לך אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו. ואם הכי נמי נימא בהאי דינא דהאי תלמוד קנה השליש המשכון שהרי הוא תחת ידו: