זהו הדרך המחוור הנראה בעיני (ב) אלא שראיתי לרש"י ז"ל בפרק אלמנה שפירש הוא הא דטעו הא דלא טעו האפוטרופסים, וכן פירש בוררין להם חלק יפה כל אפוטרופוס לתינוק שלו ונקיט לה בלשון רבים (ג) לפי שהוא סבר שמעמידים אפוטרופא לכל קטן וקטן. וכן פירש במסכת גיטין בפרק השולח (דף לד) מה כח ב"ד יפה כח ב"ד שמנו להם אפוטרופא, נראה מדבריו שהאפוטרופסים עצמן רשאין לחלוק בלא ב"ד. ומ"מ צריך אתה לומר דדוקא בנתמנה בפרט לכך אבל אפוטרופא סתם אין רשאין כמו שהוכחתי בראיות ברורות. הילכך בנדון שלפנינו ב"ד מעמידין אפוטרופוס לכל אחד מן הקטנים לפי שעה ובוררין הב"ד עם האפוטרופא לאותו קטן שרוצה לשדך חלקו ואח"כ מעמידים הנכסים ביד האפוטרופא:
שו״ת הר״ן · חלק ח׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.