שו״ת הר״ן · חלק ע״ג סימן ט׳

עוד כתבת שנשאלת אם מותר לגבותו באיזה ב"ד שירצה ראובן וכתבת שנראה לך שהוא מותר, דליכא הכא משום מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל משום דמי יאמר דהאי עיקר ודמיא ליה לההיא (טז) דאמרינן בפרק המגרש בגיטין (דף פד) לא תיכול ולא תתגרש אינן עוברין על דברי תורה כלל. אבל כאן אם לא יפרע חובו והמפקיד מביאו בערכאות שלהם נמצא עובר על לפניהם ולא לפני כותים ובודאי שלמה שנראה מפשט הסוגיא שבסוף המגרש בגיטין (דף פח) יראה כדבריך (יז) שאם קבלו עליהן בעלי הדין לדון לפני כותים שרי שהרי השוו לפני ההדיוטות אלפני כותים ולכאורה נראה דכי היכי דהתם בשקבלו עליהן שרי בערכאות שלהם נמי נימא הכי דליהוי כנאמן עלי אבא, אבל אין הדבר כן מפני מה שמוזכר במדרשות ובלשון הזה כתב הרשב"ם ז"ל בפירוש התורה בספר ואלה המשפטים ואע"פ שהזכירו חכמים שתי הכתות האלה כאחת יש הפרש ביניהם שאם רצו שני בעלי הדין לבא לפני ההדיוט שבישראל מותר הוא ובדקבלו עלוייהו דינו דין אבל לפני הכותים אסורים וליכא ענין שידון להם בדיניהם לעולם ואפילו היו דיניהם כדיננו באותו ענין ע"כ לשונו. ומה שכתבת שעל כרחנו אנו צריכים לחלק כן דאי לא תימא הכי הא דאמרינן בהגוזל (בבא קמא קיג) מכריז רבא וכו' האי בר ישראל דידע סהדותא וכו' לא הבנתי דבריך דהתם לכותי הוא דמסהיד ישראל חבריה והכותי תובע את ישראל בערכאות שלו ואע"ג דישראל קא מסהיד אינו עובר משום בל תשים דאשימה אזהר רחמנא והא אינו משים לפניהם, וזה פשוט: