שו״ת הר״ן · חלק ע׳ סימן ב׳

תשובה (א) ראוי לברר ראשונה אי חזותא בכה"ג מילתא הוא או לאו מילתא הוא כלל, ואם תמצא לומר דמילתא הוא צריך לברר אם הוא כאילו נתערב שם גופו של איסור שאין להתיר הצבע שנעשה בדבר המותר ובדבר האסור מטעם זה וזה גורם וכמו שיתבאר לפנינו, או שנאמר שאינו כאילו גוף האיסור מעורב בו אלא גרמא בעלמא היא ולפיכך בגד שקלט צבעו בסמנין של איסור ושל היתר יש לדון ולהתירו מטעם זה וזה גורם. ותחלה יש לדון ולומר בחזותא דצבעא בנדון שלפנינו דלאו מילתא היא מדגרסינן בפרק הגוזל קמא בב"ק (דף קא) איבעיא להו יש שבח סמנים על גבי הצמר או אין וכו' ומוקמינן בעיין (ב) כגון דגזל צמר וסמנים דחד וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנים וקא מהדר ליה ההוא צמר יש שבח סמנים על גבי צמר וקא מהדר סמנים או דילמא אין שבח סמנים על גבי צמר וצמר מהדר ליה סימנים לא מהדר ליה ולא איפשיטא בעיין וכיון דלא איפשיטא לענין סתם יינן שאינו אלא מדרבנן נקטינן לקולא דאין שבח סמנים על גבי דבר הצבוע דחזותא לאו מילתא היא ולא מיתסר. ולא מצית אמרת דהאי דינא לא שייך אלא בגוזל ונגזל דממונא הוא אבל באיסורי הנאה הנאה אסר רחמנא והא קא מתהני דליתא דהא אמרינן התם ת"ש בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ש"מ חזותא מילתא היא ודחינן (ג) אמר רבא הא הנאה הנראית לעינים אסרה תורה כדתניא ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה מנין שלא יהנה בו (ד) ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר ת"ל וערלתם ערלתו את פריו ערלים לרבות את כלן. אלמא טעמא דגלי קרא דהא צביעה והדלקת הנר מקראי אתי ולאו בכלל הנאה נינהו כדמוכח בפרק האיש מקדש (קידושין נו) או מעיקר גמרא או מפירושן של ראשונים דאמרי התם וצריכא דאי אשמעינן לא יהנה משום דאית ליה הנאה אבל לא יצבע דלית ליה הנאה אימא לא צריכא וכו', וברייתא נמי הכי מוכחא דקתני וערלתם ערלתו את פריו ערלים לרבות את כולן אלמא אי אמרינן חזותא לאו מילתא היא לענין גוזל ונגזל לענין ערלה נמי אמרינן הכי אם לא דלי קרא: