שו״ת הר״ן · חלק נ״ז סימן ב׳

(א) הוי יודע שהראב"ד ז"ל סובר דהא דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא הוא וגמר לה מדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צח) דזרוע בשלה חידוש הוא כלומר מה שהתורת תורה לבשלו כאחת ולהתיר איסורו וכדאיתא התם ומ"מ אפילו לדבריו במבטלו בעודו היתר לא שמענו שיהא אסור כל שנתבטל בזמן היתרו. אבל יש בכאן שני ספיקות. האחד שנוכל לומר שאין היתר מתבטל בהיתר משום דבפרק בתרא דע"ז (דף עג) מוכח דהיתרא לגו איסורא לא בטיל וטעמא דמילתא לפי שאין ההיתר עשוי להתבטל והכא נמי בזמן היתרו יש לדון ולומר שאינו מתבטל מתי מתבטל לאחר איסורו ונמצא זה מבטל איסור לכתחלה והספק השני דלמא כי אמרינן לפני זמנו בששים ה"מ לאוכלו קודם הפסח משש שעות ולמעלה אבל לאוכלו תוך הפסח הוא חוזר וניעור ושני ספיקות אלו מתבררות מדתנן בפרק בתרא דכלאים (משנה א') צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור ומותר דקאמר היינו לערב עמהן צמר ופשתים ומהא שמעינן שהיתר בהיתר מתבטל וש"מ כיון שנתבטל שוב אינו חוזר וניעור: