תשובה (ב) זו שכתבת לא נתכוונה זו אלא לשאינו הגון לה נראה שכוונת לאותה שאמרו בסוף מרובה (בבא קמא פ) מעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה כל מי שיבא עלי איני מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנים וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה. ונראה שבאת לדמות, דכי היכי דהתם אמרינן שלא נתכוונה אלא להגון לה הכא נמי אמרינן שלא נתכוונה אלא לשאינו הגון לה ואין הנדון דומה לראייה דהתם להנאתה נשבעה ועל דעת עצמה נשבעה ולפיכך אנו אומדין דעתה בכך אבל הכא שלהנאתו של אפוטרופוס שלה נשבעה שהרי כתוב בשטר איסורה ושבועתה שעשתה הדבר בגמילת חסד שלו איני רואה שיהא כח בית דין יפה להתירה שלא מדעתו שהרי תלתה עצמה בו שלא תתקדש לשום אדם שלא מדעתו:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.