שו״ת הר״ן · חלק נ״א סימן י״ג

ומ"מ בעיקר הלכה זו קשה לי אכל איסור ראשון ואפילו בשתיהן במזיד למה הוא חייב דהא משמע דכל מי שאומר הריני אוסר על עצמי דבר פלוני אם אעשה כך דאין האיסור מתחיל אלא אחר שיעשה אותו דבר אבל קודם לכן לאין איסור חל עליו כלל ואפילו נתקיים התנאי אח"כ וראייה מדאמרינן בריש פרק בתרא דנדרים (דף עט) דגרסינן התם (ט) היכי קאמרה אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה והקשה שם הרשב"א ז"ל מ"מ הרי היא אסורה באכילת פירות מעתה וכדרב יהודה דאמר בריש פ"ב דנדרים (דף יד) (י) אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאיה לא מזדהר הכי נמי לא תאכל היום שמא תרחץ למחר ונמצאת עוברת באכילת הפירות למפרע ותירץ דליתא דכל האומר קונם פירות עלי אם אעשה כך אינו אוסר על עצמו פירות אלא מזמן שיעבור על תנאו ואילך אלו דבריו ז"ל והכי נמי משמע לי דרך זה מדאמרינן בגיטין בפ' מי שאחזו (גיטין עו) הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך שנים עשב חדש אינו גט אלמא כל מי שחולק עצמו בהם אין משמעותו שיחול הדבר אלא לאחר שיתקיים התנאי דאם לא כן הוה ליה במעכשיו אם לא באתי וכו' ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וכיון שכן זה שנשבע שלא אוכל זו אם אוכל זו אינו במשמע שיהא אסור בו אלא א"כ יאכל התנאי ראשון אבל אכל איסור ראשון ואח"כ התנאי ואפילו שתיהן במזיד לא עשה איסור כלל כדאמרינן בההיא דנדרים דהיכא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ ואכלה פירות ואח"כ רחצה לא עשתה איסור ודוחק הוא לומר דהכא באומר בפירוש שבועה שלא אוכל זו מעכשיו שא"כ היה לו לרבא לומר סתם שאין דרכן של אמוראין לסתום אלא לפרש: