שו״ת הר״ן · חלק נ״א סימן י״א

ובפ"ק דקדושין (דף לט) הכי משמע דגרסינן התם אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני אמר ליה ר' זירא לר' אסי והא תנן ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר אשתומם כשעה חדא אמר ליה אימר כך נאמרה הלכה ספיקא מותר ודאי אסור אלמא להתיר ספיקא אצטריכא הלכתא הא לאו הכי כוון שודאי אסור אף ספיקא הכי אסור אלא ודאי משמע דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא הוא דאמרינן הכי מדאורייתא ודאמרינן התם בפרק עשרה יוחסין (קדושין עג) והתורה אמרה ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בממזר בלחוד הוא דאמרינן הכי ומדרשא דקראי וכדאמרינן התם אבל בשאר איסורין הולכין בספיקן להחמיר מן התורה וכיון שכן בנדון זה (ח) הוא מחוייב לצאת מן העיר קודם השבת שלפי מחלוקתם של ראשונים באותה סוגיא בפ"ק דפסחים הוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא כיון שמן התורה הוא מחוייב לצאת מן העיר מחמת חיוב נדרו משמע ודאי דחל הנדר מיקרי דכל היכא דקם ליה באיסור בל יחל אחרים מוחלין לו ואע"פ שעדיין אפשר לפקפק קצת בזה אפ"ה כיון שאפילו אינו מחוייב לצאת מן העיר קודם השבת הדברים מוכיחין דחל הנדר מיקרי ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי למעלה וכן נמי אפילו לדברי הרמב"ם ז"ל איכא למימר דהכא חל הנדר מיקרי לפי שהוא מחוייב לצאת מן העיר קודם השבת כמו שמוכחת אותה סוגיא שבמסכת פסחים לפי דברי רש"י ז"ל ועוד שאפילו הדבר ספק הדברים מוכיחים ונראין דכיון דמדאורייתא הוא דמחוייב חל הנדר מיקרי. לפיכך דעתי בנדון זה שיכול חכם להתיר נדר זה ערב שבת עם חשיכה. ומ"מ מה שבא בקונטרסך בלשון זה ולא דמי לאומר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה דודאי אילו נשאל עד שיאכל אותו של תנאי דהתם שאני שלא קבע זמן לנדרו אלא למעשה דומיא לקונם שאיני נהנה מפלוני ולמי שאשאל עליו דאמרינן נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני לפי שאין הנדר חל כלל עד שיחול התנאי ומאז ואילך נאסר ולא קודם לכן כדמשמע מההיא דריש פרק ואלו נדרים (נדרים עט:) דאמרינן היכי קאמר אילימא כדאמרה פירות עולם קונם עלי אם ארחץ לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה אלמא לא שרי לה פירות עולם קודם לכן כמו שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו על זה ע"כ לשונך. אלמא סבירא לך דבאמר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה אין איסור חל עליו עד שיאכל אותו של תנאי ראשנה: