וכיון שכן נמצאו כאן שלשה עדים מצטרפין בהיתר ואין כאן אלא עד אחד אוסר שיהא ראוי לחוש לו והוא העד השלישי הכתוב במעשה ב"ד של פירפיניא"ן וקי"ל דאפי' לקולא אזלינן בתר רוב דעות בפסולי עדות וכדאי' בס"פ האשה שלום (יבמות קיז). ולפיכך לפי העדיות שנתקבלה עד כה איני רואה שנוציא על פיהם אשה זו מתחת בעלה אם העדים המתירים כשרים שלא הוחזקו בפסול דאורייתא וכתבתי זה מפני שבא בקונטרסך אגב גררא בעד אחד מן המתירין שנודעו עסקיו בפסול דאורייתא ואין צריך לומר בדרבנן, זה לשונך ולא ידעתי אם נתברר זה בב"ד אם לא (יג) כי אם לא הוחזקו אלא בפסול דרבנן כשר הוא לעדות אשה אבל אם נודע עניינו בפסול דאורייתא הדבר ברור שאין להתיר אשה על פיו. זהו שורת הדין בנדון שלפנינו לפי דעתי. אמנם מאשר הדבר חמור מאד על הבעל מוטל שיחוש לעצמו וירבה הרבה חקירות ודרישות שכל מה שהקלו רז"ל בדברים הללו הוא על סמך שהאשה עצמה תרבה בדרישות וחקירות עד שתעמוד על אמתתם של דברים וכן המצוה הזאת על גדולי העיר לדרוש ולתור בענין כדי שיוציאוהו לאמתו:
שו״ת הר״ן · חלק מ״ז סימן י״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.