שו״ת הר״ן · חלק מ״ד סימן ה׳

ומה שכתב גבירנו בלשון הזה בנכסים מועטים ומרובים לא ידעתי על מה היתה הכוונה אם לענין מתנה מרובה ומתנה מועטת כבר נתבאר ממה שכתבתי למעלה ואם לענין דין נכסים מרובים ונכסים מועטים האמור בריש פרק מי שמת והניח בנות ובנים (בבא בתרא קלט) דאיכא פלוגתא בין נכסים מרובים לנכסים מועטים אם על זה היתה הכוונה ולענין מאי דאמרינן התם (ו) יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו אם נאמר שיהא הדין כך אם קדמו ומכרו במטלטלין בעודן פעוטות. לא שמענו בזה חלוק כלל אלא משמע דכי היכי דאמרינן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו ה"נ פעוטות שמכרו במטלטלין מה שמכרו מכרו ואפי' לבתר תקנתא דגאונים ז"ל דהתקינו שהבנות נזונות מן המטלטלין דלא שני, מיהו קרוב אני לומר (ז) שהפעוטות שקדמו ומכרו בנכסין מועטין במקום בנות לא הפסידו הבנות מזונותיהם דכיון שהפעוטות מן הדין אין מעשיהם כלום אלא דתקון להו רבנן משום כדי חייהן בכגון הא שיעשו שלא כהוגן לא תקון להו רבנן דהא דאמרינן במסכת סוטה בפ' היה נוטל (דף כא) איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים וכו', וזו סברא קרובה אל הדעת וכ"ש שהוא דבר ברור לדעת רב האיי גאון ז"ל שאמר דכיון דלא תקינו רבנן להו אלא משום כדי חייו דוקא בכדי חייו בלחוד ואינו סובר ז"ל דלא פלוג רבנן וכדברי האחרונים. וכיון שכן הדבר ברור לדעתו דבכי הא ודאי לא תקון בהו רבנן שאין לעשות תקנה לכדי חייו שיעשה שלא כהוגן ושיהיו הבנות מתות ברעב ואפילו לפי דברי האחרונים דעתי נוטה כן: