וכן ראיתי רוב המתירים סובבים על הפך השורש הזה והוא שדעתם לומר שזה היין יינו של ישראל הוא לפי שהקנין העשוי בו מועיל מצד דינא דמלכותא ולפיכך אינו ענין למה ששנינו בסוף פרק ר' ישמעאל (מנחות סא) בהמטהר יינו של נכרי דצריך שומר דאחר שהקנין מועיל יינו של ישר אל הוא שהרי קנאו והוא שלו לענין יוקרא וזולא וכן אם החמיץ היין וקרה לו שום שנוי יקחנו הישראל על כרחו אחר שקנאו גם אם ירצה הישראל למכרו לאחר בעודו בגיגית שלא ברשות הנכרי הרשות בידו ומעשים בכל יום והנכרי לא יוכל לחזור רק יכופנו הישראל להוציאו מרשותו בעל כרחו בדין החצר וכלל בדיננו דדינא דמלכותא דינא. מאלו הטענות לדעתם בשם ישראל יכונה ונקרא יינו של ישראל ודינו כדין יו של ישראל המופקד ביד נכרי, אלו דברי המתירים עם שהאריכו שא לאמת דעתם:
שו״ת הר״ן · חלק מ׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.