ואל תחשוב שנשתמשו בזה הלשון אם עד שלא נחקרה ומשנחקרה בדקדוק גמור ותלמוד ממנו שאפילו בדיני ממונות דלא בעיא חקירה ודרישה אחר שנתקבל עדותן יכולין לחזור בהן כיון שלא נחקרה עדותן שזה בודאי אינו שכיון שנגמר עדותו ואין אנו צריכין עוד לדבריו הרי הגיד ושוב אינו חוזר ומגיד. אלא מפני שכל העדיות מן הדין צריכים דרישה וחקירה תפשו הלשון שהוא שוה בכלם. (ב) ועוד דבדיני ממונות גופייהו איכא בהו שצריכים דרישה וחקירה כדין מרומה כדאיתא במס' סנהדרין (דף לב). וכן זו שאמרו בפרק האשה שנתארמלה (כתובות יח) ובכמה דוכתי (ג) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד כך פירושו כמי שנגמרה עדותן. כללו של דבר כל שנגמרה העדות אע"פ שלא נחקרה כאותן שאינן צריכין חקירה שוב אינו חוזר ומגיד ולא אמרו נחקרה עדותן אלא כדי לתפוס הלשון שהוא שוה בכולן. וזה ברור:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.