עוד שאלת שאעמידך על דעתי בדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בעדות על פה שלא על כתב ידו על איזה צד נאמר בין לאיסור בין להיתר בין לחיוב וזכות אם אחר שבאו לב"ד וקבל עדותן כראוי בעדות דלא בעי חקירה מדינא או מתקנתא ולכך לא עשו חקירה אם יכולין לחזור ולסתור עדותן כל זמן שלא יצאו מב"ד או אפילו יצאו מב"ד כל זמן שלא נחקרה עדותן אע"ג דלא בעי חקירה ואפילו לא נתנו אמתלא למה שהעידו בראשונה כמו שנראה לכאורה מההיא דרמי בר חמא דפרק האשה שנתארמלה (כתובות יח) גבי אנוסין היינו דתלי טעמא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומההיא דריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלמא חזרת ההגדה בחקירה תליא מילתא וכמו שנראה מבואר מן הירושלמי שהביאו קצת מן המפרשים והביאו הרב בעל העיטור העדים שהעידו בין לאסור בין להתיר בין לקרב בין לרחק וכו' וחזרו ואמרו מבודין אנו אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד נאמנין וכו' אלמא דבכל עדות אין בה משום חוזר ומגיד כל זמן שלא נחקרה. והקשית על זה א"כ הוא שיכולין הן לסתור דבריהם כל זמן שלא נחקרה עדותן בלא אמתלא גם אחר שיצאו מב"ד אפילו בעדות דלא בעי חקירה א"כ אם נפסק הדין ונפרע החוב ונאכל הדבר או נשאת האשה ויחזרו העדים ויאמרו מבודין אנו ההשב ישיב הממון ותצא האשה מאישה וזה מן התימה, אלו היו דבריך:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.