עוד חוששין בעניני פתחו וחרטתו שלפי הנראה אין לו חרטה דמעיקרא שהרי אנו אומרים לו מאן אימרך דאימרת מאן איפיסך דאיפיסת איברא הוו זוזא דקרקשו לך א"כ אין ספק שרצה בנדרו ומכאן ואילך הוא שרצה בהיתרו וזו אינה חרטה וכדמוכח מההיא דבעינן נדור או חלוף שמא מה שנשבע ונדר עשה כן כדי שלא יעלה על דעתה שיוכל לגרשה ומתוך כך תתפייס אליו שרוצה אשה בקב וכו'. וכשראה שלא הועיל כלום והפיסה ולא אפייסה יותר משבע שנים נחם כי נשבע ונדר ונתחרט חרטה מעיקרא ועכשו רוצה לגרש כדי לקיים מצות פריה ורביה עם אחרת בת מזלו שתקנו לו מן השמים:
שו״ת הר״ן · חלק ט״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.