תשובות הרמב״ם · חלק ל״ד סימן ב׳

תשובה הדברים ידועים שכל ברכה שעל המצות מדבריהם היא בין שתהיה המצוה מן התורה או מדרבנן וחכמים הם שתקנו הברכה והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וכו' לפיכך כל דבר שנסתפק לנו אם עשיית דבר מצוה נצטוינן או לא נצטוינן בין שהיה הצווי על אותה עשיה מדבריהם בין שהיה מן התורה עושין אותו דבר בלא ברכה ומפני זה נפסקה הלכה בפ' לולב וערבה בשמיני ספק שביעי הכי והלכתא יתובי יתבינן ברוכי לא מברכין ומינה אתה למד לכל המצות שיסתפק לן אם היא מצוה או לא עושין בלא ברכה כמו שבארנו בסוף הלכות ברכות וזהו העיקר שסומכין עליו ואותם הדברים האמורים בפ"ב מדליקין (דף כ"ג) בענין אחר הן אמורים וזהו פירושן שיילינן בגמ' על ברכת נר חנוכה היכן צונו והשיב רב אויא מלא תסור רב נחמן אמר משאל אביך ויגדך שמעינן מדברי שניהם שכל מצוה שהיא מדבריהם מברכין עליה וצונו והותיב רב עמרם על שניהם ממעשר דמאי שהרי הוא מדבריהם ומפני מה מפרישין בלא ברכה שמע מינה שאין מברכין על כל מצוה שהיא מדבריהם ופריק אביי ואמר דבר שתקנתו מצוה מדבריהם ואין תקנתו מפני הספק תיקנו עליו ברכה כגון נר חנוכה ומקרא מגילה ועירוב ונטילת ידים אבל דבר שעיקר תקנתו מפני הספק כגון מעשר דמאי לא תקנו עליה ברכה והקשינו על אביי לפום הדין פירוקא והרי יום טוב [שני וכו'] ופריק אביי ואמר התם כי היכי דלא לזלזלו בה ולהכי תקינו לו ברכה אבל שאר דברים שעיקר תקנתה מפני הספק לא תקנו להן חכמים ז"ל ברכה ולפיכך לא תקנו חכמים ז"ל ברכה על המעשר דמאי ובא רבא ופריק פירוק אחר ואמר אל תאמר שכל דבר שעיקר תקנתו מפני הספק לא תקנו לו חכמים ברכה שהרי יום טוב שני מפני הספק ותקנו לו ברכה [ומפני מה] לא תקנו ברכה על המעשר דמאי מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הם נמצאו דברי כלם רב עמרם ואביי ורבא אינן אלא ליתן טעם מפני מה תקנו חכמים ברכה לכך וכך הילכך כל דבר שנמצא בפירוש לחכמים שמברכין עליו [מברכין עליו] וכל מצוה שעיקרה מן התורה ונסתפק לנו אם אנו חייבין בה או אין אנו חייבין בה לא תקנו לה חכמים ברכה אעפ"י שודאיתה מן התורה כמו שנתבאר מדבריהם בסוכה (דף מ"ו) והוא הדין בכסוי דם הכוי והוא הדין לכל ספק מצוה: משה