תשובות הרמב״ם · חלק ל׳ סימן ב׳

תשובה הדבר ידוע שהפת חשובה מן הכל וכן היין חשוב מכל המשקין וכל הפירות ולפי חשיבות הדבר שמברכין עליו אנו מצריכין לכל אחד ואחד ברכה בפני עצמה ולפי זה הפירוש שעלה על דעתכם בהנהו תרי לישני [נמצא שאר] הפירות והמשקין חשובין יותר מן הפת ומן היין שהרי הפת והיין אחד מברך לכלם אם נתוועדו או הסבו ובשאר הפירות אעפ"י שנתועדו והסבו לא יברך אחד לכלם אלא כל אחד ואחד צריך לברך לעצמו הפך גדול יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ולאו הכי הוא פירוש הנהו תרי לישני אלא חד טעמא אית להו ואין שום חלוק בענין אלא בשינוי המימרא בלבד ויש כמה מקומות בתלמוד כך שהוא מקפיד על נוסח המימרא היאך היא אעפ"י שאין בניהן הפרש בעניין וזהו פירוש (ברכות דף מ"ג) אמר רב לא שאנו אלא פת דבעייא הסיבה פי' ואחר כך יברך אחד לכל אבל שאר דברים לא בעי הסיבה אלא אחד מברך לכל ואעפ"י שלא הסבו ורבי יוחנן אמר אפילו יין נמי בעי הסיבה איכא דאמרי אמר רב לא שאנו אלא פת דמהנייא ליה הסיבה שיהא אחד מברך לכלם הא לא הוו מסובין כל אחד מברך לעצמו ודין זה בפת הוא בלבד אבל בשאר דברים אין בהם דין זה כדי שנאמר מהנייא בהו הסיבה אלא בלא הסיבה נמי כן הוא ורבי יוחנן אמר אפי' יין כל אחד ואחד מברך לעצמו ואם הסבו מהנייא בהו הסיבה שיברך אחד לכולם: משה ב"ר מיימון (עיין מה שכתב מרן הכסף משנה ז"ל ששם העמיק הרחיב לישב תשובה זו יעו"ש):