תשובה מאחר שבשטר המתנה כתוב שנתנה לדינה בתה חצר הנזכר למעלה ואנו רואים שלא היתה ההורדה אלא על החצר ואין חצר הנז"ל אלא שהניח לה בעלה לא החורבה אשר לקחה אחר מיתת בעלה ובעת אשר נשבעה שלא הניח לי בעלי יותר מחצר זו וזכרו ההורדה הורדנוה לחצר זו אין לדינה יותר מהחצר אשר לאביה לבד אשר לקחה לאה בהורדה לא החורבה ואף שלאה הכניסה חורבה זו אל תוך חצרה לא מהני כי נוכל לומר מצרים הרחיב לה ואף מה שאמרה לא שיירתי בה לעצמי כלום אין רצונה בזה להכניס גם החורבה ובזה אמרו (בתרא דף ס"א) המוכר בית לחברו בבירה גדולה אעפ"י שמצר לו מצרים החצונים מצרים הרחיב לו ופלפלו בש"ס היכי דמי אי דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה [וכו] ואיכא דקרן לה נמי לבירה בית מהו דתימא כילה זבין ליה קא משמע לן מדהוה ליה למכתב לא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום ולא כתב שמע מינה שיורי שייר נראה מכאן אמירת לא שיירתי וכו' מהני בדאיכא דקרו לה לבירה נמי בית כי זה הדבר אשר יכול במכר דבר מסופק אם אמר בית או בירה אין למוכר אלא הדבר שהוזכר במכר בלבד ויהיה הדבר אחר אשר לא נזכר עתה בעת המכר כאשר נכלל עתה במכר לא מהני שנאמר מצרים הרחיב לו גם בכאן לא נפלה המתנה אלא בחצר המוזכר בשטר וזה אינו אלא בחצר שהניח בעלה והחורבה לא יהיה לה נמצא בדבר אשר נפל בה המתנה לא יפול בה על החצר והחורבה ובא בזה היכא דקרו לבית בית ולבירה בירה אשר יאמר בה מצרים הרחיב לו ולא איכפת אם אמר או לא אמר ולא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום ושלומך יגדל:
תשובות הרמב״ם · חלק רל״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig: H.L. Shnuis, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרמב״ם, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.