תשובות הרמב״ם · חלק רל״ז סימן ז׳

תשובה עמדנו בשאלתכם זו והתשובה על מה ששאלתם מי שנתן ביתו משכונה אצל אחר על ממון שלקח ממנו כמנהג המשכונות בנכיתא אם יכול הוא לדור בבית ויעלה השכירות מידי שנה בשנה לבעל הממון או לא הנה כאשר מצאנו בתלמוד בכגון זה נראה שהוא אסור שנראה שנותן שכירות זה על הממון מאחר שבעל הממון אינו צריך בית זה לעצמו ושוכר אותה לאחרים ובזה אמרו לית הלכתא לא כטרשאי פפונאי ולא כטרשאי מחוזנאי ולא כחכירי דנרשאי ואמרו בפירוש (מציעא דף ס"ח) חכירי דנרשאי מאי היא דכתבי הכי משכן ליה פלוני ארעיה לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קנייה דקנייה מיניה ניהליה הנה זה בעל הבית דר בביתו וצריך להעלות השכירות מידי שנה בשנה לבעל הממון מה שפרע לו כבר מן השכירות אין מוציאין אותו מבעל הממון ומה שנשאר ביד הבעל הבית מזה השכירות אינו נותן לו כלום שהוא אבק רבית שאין מוציאין אותו בדיינין לא מלוה למלוה בדבר קצוב ולא ממלוה ללוה ואולם רבית קצוצה לא יהיה אלא כשנותן השכירות בפירוש על ההלואה אמנם ראוי לב"ד לידע כי בעל הממון כאשר גבה השכירות מבעל הבית כל מה שקבל ממנו הוא אסור וכיון שהוא אבק רבית לאחר שקבלו פרח אותו איסור ואינו חוזר וכמו שאינו חוזר מה שכבר קבל מן השכירות כך אין לו לפסוק ממון זה מההלואה כי כל חלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא וכמו כן יהיה הדין בנדון דידן במשכונה זו אשר עשו ב"ד והזקנים ליתומה זאת בבית ראובן והיה ראובן זה בביתו ונותן השכירות ליתומה זהו אבק רבית ואין מן הדין להוציא ממנה מה שכבר קבלה מאחר שבא לידה או ביד האפוטרופין ולא לנכות לה מן הקרן אלא הדין הוא שיחזור לה הכל ויקחו ב"ד ממון הלז' ויעשו בו הטוב לנערה ויהיה השכירות הלז ביד ב"ד עד אשר תגדל היתומה ויודיעוה שממון הלז באיחור נטלוהו ושאין מוציאין אותו בדיינין ושלא הרויחו זה אלא באשר היה בידם ורשותם ומה ששאלתם על נתינת ממון לשמעון ונתן לו חצרו משכונה כדין שאר המשכנתות בערבות לוי ויהודה הדין הוא שישאל לשמעון ואם לא ימצא לו אז חייבין לוי ויהודה פריעת הסך הנז' שהם ערבין בשעת מתן מעות וכאשר היתה מסקנת הש"ס (פ' גט פשוט דף קע"ו) כי ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין ומכל שכן אם היה בקניין וגם קבלנות שזה חוזק כמו שאמרו ארכבוה אתרי ריכשי אמנם מה שטוען שלא נכתב מעכשיו אף שלא יהיה בו כלל לא איכפת פי מעכשיו לא הוצרך אלא עבור האסמכתא וזה לא יהיה אלא בדבר התלוי בתנאי אמנם את אשר יהיה בלא תנאי אין צריך בו לומר מעכשיו וכך הדין ושלומכם יפרה וישגה לעד: