אנו ב"ד וזקנים ושבעה טובי העיר כן היה שכשנהרג מר יוסף בר משה נ"ע בן קפסוס האל ינקם דמו והניח בת קטנה מרת דונה יתומה יורשת והניח צאן בשותפות עם נוצרי לרעות על ידיהם וצוינו והביאו הצאן לכאן למדינת טוליטולה והלכו אנשים בקיאים על זה מר יוסף ב"ר שלמה נ"ע וחלק הצאן עם הנוצרי ונמכר חלק מרת דינה היורשת במאה וחמשה ועשרים זהובים מראהבטי"ה ממר נהוראי ומר שלמה ומר יצחק חי במת ועשיר ברש ומצוי בשאינו מצוי זקופים עליהם עד חדש אגש"ת הבא משנת שמנה מאות ושבעים ושתיים שאנו רגילין בו ולאחר שהגיע הזמן הקצוץ בימים מועטים בא לפנינו מר יהושע בן סידון ובקש ממנו מן סך הזהב הנז' שהיה על אלו הנקובים בשמות למרת דונה היתומה היורשת ארבעים זהובים ומשכן בעד סך הנזכר חצרו הנאה שיש לו בכאן ותהנה היתומה הנזכרת משכירותה מזמן פסק דינא זה עד חדש אגש"ת הבא בשנה זו ומחדש אגש"ת הבא אחריו בנכייתא לכל שנה ושנה זהוב אחד שרק"י כמו שנתפרש בשטר המשכונה המוחזק על מרת גמילה בת מר יוסף ובעלה מר יהושע בר יצחק נ"ע בן סידון חי במתה ועשירה בשאינו עשירה ושיפרעו הארבעים זהובים הא' לזמן הנז' על ידי הזקנים ישצ"ו בבית הכנסת ויעשו מהם מה שיראו טוב ליתומה לאחר שנשבע לפנינו מר יהושע הנז' בשם הנז' שלא יתעכב מלפרוע הסך הנזכר בזמן הקצוץ באגש"ת הבא משנה דעת"ת ואם ח"ו לא ימצא לו פריעת הסך הנזכר בזמן הקצוץ באגש"ת הבא בשנת ד"ע ת"ת כדי שישבע שבועת התורה שאין לו לפרוע הסך הנזכר ומרת סתולה בתו ומר יצחק בן קמניאל חתנו האחראין הערבנין הקבלנין לארבעים זהובים אלו הנזכר בזמן הנזכר חי במת ועשיר ברש ומצוי בשאינו מצוי שעל תנאים אלו לקח מר יהושע הזהובים הנזכרים ומה שהסכמנו אנו ב"ד וזקנים ושבעה טובי העיר ביחד וראינו שהוא מוטב ליתומם שיהיו הארבעים זהובים מוחזקים לה על החצר הנזכר ועל מרת גמילה ועל מר יהושע בעלה ועל אלו הערבנין הקבלנין זה לזה לעיל כמו שנתפרש בשטר המשכונה על אלו הנקובים בשמות צוינו למר נהוראי ולמר שלמה פריעת הארבעים זהובים מהסך הנזכר שעליהם לדונה היתומם ופטרנו אותם מהסך הנזכרשלח יהא לאדם בעולם לערער עליהם באלו הארבעים זהובים שגבה מר יהושע זה ובאותו מעמד העידו לפנינו שני עדים כשרים שהקנו ממרת גמילה ומבעלה מר יהושע וממרת סתולה בתם וממר יוסף חתנם הקבלנין על מה שנתפרש לעיל קנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייה ביה בחדש תשרי שנת ת"ת ע"ג בטלטולה:
תשובות הרמב״ם · חלק רל״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig: H.L. Shnuis, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרמב״ם, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
