תשובה עמדתי על שאלתכם ויש לכם לדעת שלא לכל דבר אנו צריכין שבעה טובי העיר אלא בצרכי צבור בלבד אבל בדינו ממונות הא תנן דיני ממונות בשלשה ושבעה אלו שמכרו ודאי אם יש ביניהם שלשה שראוין להעיד דיני ממונות ומכרו כהוגן בהכרזה מכירתם מכירה ואף על פי שנמנו קרובים עמהם או שהיו מקצתם קרובים זה לזה ובלבד שלא תהא באותן שלשה צד קורבה דקיימא לן בדיני נפשות ודיני ממונות ודיני מכות אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד הא למדת שנמנה האב עם בנו בדיני ממונות ומונין להם אחד והללו כך הלכתן אם שלשה מהם אינן קרובין זה לזה ולא ליתום ולא ללוקח ומכרו ולא טעו מכירתן נגמרת אלא שצריכין אותה ג' לחתום בסוף כדי שלא יצטרכו עם מי שאינו ראוי לחתום לשום קרבות או לשום פסלות שכן שנינו מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין שאפילו הם מאה ת"ל עדים ונתנו טעם לדבר זה ואמרו שענשן לפי שחתמו עם מי שאינו ראוי לחתום וכיון שהטעם מצוי בין בעדים בין בדיינים ואמרינן נמי וכן היו נקיי הדעת בירושלם עושין לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהם ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהם הא למדת שהדבר אחד בין לדון בון להעיד ואין אנו חותכין דין בטופס זה כלל עד שיצא הגוף של השטר וימצא בו שלשה מהם לבסוף ושלומכם יסגא לעד ושלום:
תשובות הרמב״ם · חלק רי״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig: H.L. Shnuis, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרמב״ם, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.