תשובה כך אנו רואין שיפה אמר הדיין אלא שאין מן הדין שתנתן המאה כולה על ידי שליש שהרי הוא מודה בחמשים אלא תנתן להם החמשים והחמשים הנשארת שאינו מודה בה הוא שתנתן על ידי השליש ודברים אלו אם המשכון שוה מאה אבל אם המשכון אינו שוה מאה אין עליו לתת אלא כדי דמיו בלבד לפי דמיו כדאמרינן יכול לטעון עד כדי דמיהן והני מילי היכא דהוי משכון מדברים שאינן עשויים להשאיל ולהשכיר אבל אם המשכון הוא מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר כמה דאמרינן מגו דאי בעי לומר שאיל הוא בידו כי אמר נמי ראובן משכון הוא בידו בחמשים נאמן דשלח חנינא בר אבא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידו אינו נאמן ורבא אמר אפיק זוזא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר והקרובים לא עליהם לא שבועה ולא חרם שאפטרופוס של יתומים חובה עליו לטעון בה כדאמרינן בההוא אפוטרופא דאתא לקמיה דאביי אמר ליה תנן עשאה סימן אחד אבד את זכותו אמר ליה ההוא אפוטרופא אי הוה אבוהן דיתמי קיים הוא טעין ואמר תלם אחד עשיתי לו אמר ליה שפיר טענתו וכו' עד אמר אביי הילכך האי מאן דמוקים אפוטרופא מוקים כי האי גונא דידע להפוכי בזכותא דיתמי:
תשובות הרמב״ם · חלק קפ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig: H.L. Shnuis, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרמב״ם, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.