תשובות הרמב״ם · חלק קמ״ו סימן ב׳

שאלה תימה גדול תמהתי על זאת השאלה ששאל החכם הגדול הדיין הנכבד המהיר ישמרהו צורו וזה הוא מקום התימה מה מועיל היות זאת האשה נשאת לראשון ולא היו לו בנים כן לשני וכי כל עקרה ואילונית מותרת להבעל בעילת זנות ומי הוא שחולק מן החכמים ז"ל בסריס אדם שבעילתו בעילת זנות וכי על מקרא מלא יחלוק אדם לא יבא פצוע דכא וגו' אלא אם סריס אדם מותר בגיורת ומשוחררת או אינו מותר למאן דאמר קהל גרים איקרי קהל אסור בגיורת ולמאן דאמר לא מיקרי קהל מותר בגיורת ולדברי הכל מעשה דבן מגוסת שייבמו את אשתו אין קושיא כלל מה נפשך אם גיורת נשא בן מגוסת הרי היא מתייבמת לדברי הכל ואם כן מגוסת עבר ונשא בה ישראל הרי אשתו מתייבמת לאחיו שאינו סריס שהרי משנה שלימה שנינו יש אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר וכו' ואין בדבר זה ספק ולא מקום קשיא ומאחר שהבעילה מסריס אדם בעילת זנות היאך לא יהיו ביה דין מוזהרין להוציאה כמו שהוא מפורש בבריתא ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וגו' ולא שיבש הדברים אצל אלו השואלים להדרת הרב המובהק שומרהו צורו אלא אותה הקושיא שהקשו בגמרא אליבא דרבי עקיבא ואותן הפירוקין שפירקו הקושיא הנהו אמוראי ולפיכך ראיתי לפרש כל אותה ההלכה כדי שיתבארו כל הענינים וזה פירושה כיון ששינו אמר רבי עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצים לאשתו שהיתה לו שעת הכושר אקשינן עליה דרבי עקיבא הכי מכדי שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמי וכשם שאם עבר אדם ונשא אחותו או אחות אמו ומוצא בהם אין אותה הערוה זקוקה ליבם כלל כך זה סריס אדם שעבר ונשא אשה הואיל והיא אסורה עליו בלאו אינה בת חליצה ויבום לרבי עקיבא ואין עליה זיקא כלל והיאך אמר ר' עקיבא שהיא [חולצת] זו אשת סריס אדם ופריק רבי אמי אליבא דרבי עקיבא ואמר שזה סריס אדם גיורת נשא שהיא מותרת לו ואין בנישואיה אסור לאו כלל ולפיכך היא זקוקה ליבם ומפני זה אמר רבי עקיבא שהיא חולצת ושאלינן ליה אי הכי יבומי נמי תתייבם כלומר מאחר שאין בנישואי סריס זה שמת אסור למה אמר ר' עקיבא חולצין את אשתו יבומי נמי תתייבם ואהדריה אין הכי נמי ואיידי שאמר רבי יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו אמר איהו נמי חולץ ואמרינן דיקא נמי דקתני העיד ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת וכו' שמע מינה שאשת סריס אדם בת חליצה ויבום היא אפילו לרבי עקיבא ואי איפשר להעמיד דין זה אליבא דרבי עקיבא אלא כשנשא גיורת שאין שם איסור כלל ובא רבה והקשה קושיא על פירוק זה ואמר היאך תוכל להעמיד זה שאמרנו בסריס אדם שחולץ וחולצין לאשתו כשנשא גיורת ומתיב רבה מהא בריתא דתניא פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם וכו' עד ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא אלמא בקהל עסקינן שהם בלאו היאך תהיה אשת סריס אדם זקוקה ליבום אליבא דרבי עקיבא שחייבי לאוין אצלו כחייבי כריתות אלא אמר רבה פירוק קושיא זו אליבא דרבי עקיבא כך הוא שנפלה לו אשת אחיו הכשר והוא כשר שהרי היא זקוקה לו לייבום ואחר כך נפצע ונעשה סריס אדם ולפיכך חולץ ולא מייבם לרבי עקיבא ובא אביי והקשה לרבה בפירוק זה ואמר וניתי אסור פציעה ונדחה עשה דייבום מי לא תנן רבן גמליאל אומר וכו' פירוש כיון דאיסורי לאוין לר' עקיבא כאיסורי כריתות מה מועיל שנפלה לו והוא כשר שנעשה סריס ונאסר ליבמתו בלאו הכי תפטר מן החליצה ומן הייבום אליבא דכולהו תנאי ועמדה הקושיא אליבא דרבי עקיבא היאך ימצא סריס אדם חולץ ואם ייבם יוציא דאלמא אף על פי שיבמה זו בלאו על יבמה זקוקה ליבם היא ולא כך שמענו לרבי עקיבא אלא כחייבי כריתות ובא רב יוסף ופריק האי קושיא אליבא דרבי עקיבא ואמר האי תנא דרבי עקיבא הוא דאמר בפרק החולץ דמחייבי לאוין דשאר שהיא אנוסת אביו ומפותת [אביו] הוי ממזר מחייבי לאוין גרידתא אינו כחייבי כריתות עד שתהא אשתו פטורה מן החליצה ומן הייבום אלא זקוקה ליבום היא אפילו לרבי עקיבא הילכך לדברי הכל סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין לאשתו ולא שנא נשא גיורת ולא שנא נשא בת ישראל וכן סריס אדם נ"ל דה"נ אינו מיבם אשת אחיו אם היתה גיורת בין לרבי עקיבא בין לרבנן וכן זה בן מגוסת שנתיבמה אשתו בין שהיתה גיורת בין שהיתה ישראלית ועבר ונשאה הרי זו מתייבמה ליבמה הכשר לדברי הכל ואם היה יבמה סריס אדם ועבר ובעל קנה ותצא בגט כשאר חייבי לאוין וזאת האשה האלמנה חייבין בית דין להוציאה מתחת יד הסריס בעל כרחן כשאר הנושאין נשים בעבירה לא שנא היתה האשה מאסורי לאוין דאוריתא או מאיסורי דברי סופרים מפרישין אותן בית דין ואסור להתעלם מהם אפי' שעה אחת ואם אין כח בבית דין להוציא אותה מפני יד הגוים התקיפה מחרימין את שניהם ברבים באיום גדול וכן מעשים אצלנו בכל יום ובכל מקום והקב"ה יסיר את לב האבן מבשרנו וירים המכשולות מלפנינו אמן והאל יתברך יודע כי מרוב חיבתך כתבתי טורים אלו ואני חולה וטרוד ביום ובלילה שהרי אין לי פנאי ואמרתי שמא יחשדו אותי בגסות הרוח ולפיכך הטרחתי עצמי לכתוב ומן השמים ירחם ושלום הדרת אלופי ומיודעי ירבה ויגדל הוא הדרת כבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא רבי אנטולי ש"צ הדיין המהיר המורה דת ודין המזהיר אור המבינים הבהיר כחפצך וכחפץ אחיך השש והשמח בהצלחתך על עלוז מעלת תורתך: משה ב"ר מימון זצ"ל