ועתה ראה גם ראה אם דבריך הם המכעיסין אפילו להלל הזקן או אינן אמרת שקמו כל העם זקנים וקטנים ודבר ידוע וברור שלא היו כלם אלא קצת מעמי הארץ השוטים ועוד שטענת דבריהם ומלאת אותם ועשית אותם כאלו הם דברי חכמים גדולים בעלי מסורת וקבלה מאבותיהם ועוד שבא מכלל הדברים שהסדרת ותקנת שאסור לקרות בתורה ולהכנס לבית הכנסת אלא אחר רחיצה מקרי ועוד כתבת באותו הכתב שבקשו ממך לדרוש להם בדבר זה ולהודיע להם חומר הדברים ודרשת גם זה הכעיסני וכי נעשו בדבר זה קלין וחמורים ומה הן חומר הדברים והלא אין הדבר אלא מנהג בשנער ובמערב בלבד אבל בכל ערי רומי וצרפת וכל פרובינציא' אנשי עריכם מעולם לא נהגו במנהג זה ומעשים תמיד שיבאו חכמים גדולים ורבנים מעריכם לספרד וכשיראו אותנו רוחצים מקרי שוחקים עלינו ואומרים למדתם מנקיות הישמעאלים ומן הדין היה כששמעת דברי אותן העניים שקמו שתגער בהם ותורה כהלכה ולא תחפה ותודיע להן שדת משה רבינו שאין דברי תורה מקבלין טומאה ושבעל קרי מותר להכנס בבית הכנסת ולקרות בספר תורה אבל להתפלל הדבר תלוי במנהג כל ישראל שבין הישמעאלים נהגו לרחוץ וכל ישראל שבין הערלים לא נהגו לרחוץ ואתם לא תשנו מנהג אבותיכם ואסור לכם לזוז מן המנהג כך היה לומר ולהורות אבל אהבה מקלקלת השורה והשנאה מקלקלת השורה מפני השנאה שהיתה בינך ובין רבי דניאל כעסת ושמחת לרגשת אלו הקמי' עליו ונתעלמה ממך דרך המשפט:
תשובות הרמב״ם · חלק ק״מ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig: H.L. Shnuis, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרמב״ם, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.