תשובה לדעת הריא"ף והרמב"ם וכל הגאונים לא תיבעי לך דפשיטא דהויא ברכה. לבטלה דכל ברכות המצות בעינן עובר לעשייתן כאשר כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות אישות כי תיבעי לך לדעת הראב"ד ובעלי שיטתו שהנהיגו לברך אחר הקידושין ומסתברא לי דמודו בנ"ד שאין לברך כיון שעבר זמן רב דהא כ"ע מודו דבעינן עובר לעשייתן אלא שחששו שמא לא תתרצה להתקדש ונמצאת הברכה לבטלה ובשלמא סמוך לקדושין לא הויא ברכה לבטלה כל זמן שהם עסוקים באותו ענין הרי הברכה על המצוה אבל אחר זמן רב על מה חלה הברכה והלא עדי הקידושין שמא הלכו והבו שלא להוסיף על המחלוקת. ואם תאמר שהרי כתב רבינו פ"י מהלכות אישות וז"ל אירס וכינס לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אפי' אחר כמה ימים ע"כ ומאי שנא מברכת אירוסין שכתב ואם לא בירך לא יברך אחר הקדושין שזו ברכה לבטלה מה שנעשה כבר נעשה ע"כ. וי"ל דמה שכתב מברך אחר הנשואין אפי' אחר כמה ימים היינו שלא בא עליה דאע"ג שהרי היא נשואה אסור לבא עליה עד שיברך שבע ברכות ומנא אמינא לה דאמרינן האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו ומה התם אינה מותרת עד שיברכו לה שבע ברכות אף מצה אינה מותרת עד שיברך עליה שבע ברכות הילכך אע"פ שנגמרו נשואיה לענין שאר דברים הוי שפיר עובר לעשייה מה שאין כן בברכת אירוסין:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתשכ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.