תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרצ״ה סימן ב׳

תשובה תנן בפרק אלו הן הנחנקין זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור ואקשינן עלה וליתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך מה שאין כן במקלל קסבר מקשינן הכאה לקללה ומסקינן אלא שמע מינה בהיקשא פליגי שמע מינה כלומר מר סבר מקשינן וכי היכי דבקללה בעינן בעושה מעשה עמך בהכאה נמי בעינן בעושה מעשה עמך ומר סבר לא מקשינן וכתב רש"י ז"ל מפני המקרא המפסיק בנתים וזהו בעצמו מה שכתב בפי' בחומש וקשיא טובא דתקשי למ"ד מקשינן ואדרבה הכי קי"ל דמקשינן. ותו דאפילו למ"ד לא מקשינן צריך טעם למה הפסיק בהאי קרא ולא בזולתו. ותו דמשמע דלא מפני שהפסיק במקרא הזה קא סבר דלא מקשינן דאפילו היו סמוכים לא מקשינן משום דלא דמו אהדדי דמכה אביו בחנק ומקלל בסקילה ומכה לאחר מיתה פטור ומקלל לאחר מיתה חייב הילכך לענין עושה מעשה עמך לא מקשינן להו. ומה שנראה לי בתשובת שאלתם שהטיל הכתוב וגונב איש בין מכה ומקלל למדרש לפניו ולאחריו מה מכה לאחר מיתה פטור אף גונב אם באו עדים ועמד בדין אחר שמת הגנוב פטור דהא לא נמצא בידו שכבר מת אבל אם עמד בדין ובאו עדים ואח"כ מת הגנוב חייב שהרי נמצא בידו. עוד י"ל שבא לתת טעם למה ענש הכתוב מיתה לגונב נפש מישראל לפי שזה מכרו בחזקת שהוא עבד כנעני שאין עבד עברי נמכר אלא מוכר עצמו או שמכרוהו ב"ד בגנבתו ונמצא שזה הנמכר סתמא דמילתא קטן הוא יבא להכות את אביו ואמו ולקלל שהרי אינו מכיר אותם וכיון שהן מן החמורות שחייבים עליהן מיתה והשוה כבודם ומוראם לכבודו ומוראו ראוי שהגורם לזה יומת ואע"ג דמפקיע אותו מכל מצות עשה שהזמן גרמא לא היה ראוי לענוש אותו מיתה בעבור זה חדא שאינם חמורות ותו שאם רצה העבד לקיים כל המצות שהזמן גרמא יש לו שכר אע"ג דאין שכרו כמצווה מ"מ שכר יש לו ואע"ג דאיכא חששא אחריתי שמא ישתחרר אפשר שישא אחת מקרובותיו מ"מ מכה אביו ומקלל עדיף דשייכי אפילו בעודו עבד ולפיכך הטילו ביניהם ללמוד ממכה אביו וללמוד טעם עונש הגונב נפש מישראל: