תשובה גרסינן בפרק אלו נאמרין אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן וזו אחת מתשע תקנות שתקן רבי יוחנן בן זכאי והר"ם כתב שהיא מתקנת עזרה ונאמרו בה שני טעמים משום כבוד צבור ורב אשי אמר שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו ואזיל למקטריה ואמרי בן חליצה או בן גרושה הוא והכא בנ"ד לא שייך חד מהני טעמי דאי משום כבוד צבור אין קלון להם אלא כשהוא עולה במנעלים שהוא מהלך בהם בשוק ואדרבה במלכות התוגרמים והלועז קלון הוא לעמוד לפני א' מן השרים ברגלים יחפים אלא בבתי שוקיים או בגילי"ק ואין חילוק לענין זה בין בתי שוקיים לגילי"ק או שרויליי"ש אע"פ שהם של עור. ולפי הטעם השני הדבר ברור דליכא למיחש למידי שהרי אין בהם רצועות ומה שהוסיף הרמב"ם ז"ל אלא עומדים יחפים לפי שלא היה מנהג בזמנו ובמקומו ללבוש לא בתי שוקיים ולא גיל"ק אלא מנעלים או סנדלים וכן כתב הרב ר' מנוח דלא כתב הרמב"ם יחפים אלא למעט מנעל אבל בבתי שוקיים יכולין לעמוד. וראיתי אחד מהחברים שכתב בתחלה דכל בתי שוקיים מותרין אפילו של עור ואח"כ חזר וכתב ויותר נראה לומר דבתי שוקיים של עור אסור ולא עשה יפה לחזור בו ושמא לא שמע שכל העומדים לפני השרים עומדים בשל עור וזהו כבודם הלכך ליכא למיחש לא לכבוד ולא לפסיקת רצועה זהו דעתי שלא היה בכלל התקנה אלא מנעל או סנדל והבו דלא להוסיף על התקנה אי איכא צערא דקרירות. ומיהו אם אין זמן קור ושאר הכהנים יחפים יעמוד גם הוא יחף כך נ"ל:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרס״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.