תשובה הדבר ידוע כי העצים והאבנים כשסותרין אותם מן הבנין שוין פחות ממה ששוין קודם שחברם בבנין ואם היה אומר רבינו טול עציך ואבניך הוה משמע כמו ששוין בשעת הבנין או עצים ואבנים כהם לפיכך שינה הלשון לאשמעינן דמצי למימר טול מה שבנית כלומר העצים והאבנים עצמם אשר בנית טול אותם אע"ג שכשסותר אותם אינם שוים כבתחלה ואם אמר טול עציך ואבניך כפי אשר ישימו השמאים כדי שלא תפסיד שאר הבנין ויתרועע היסוד כגון זו כופין על מדת סדום וכ"ש אם אמר לו טול עצים כעציך ואבנים כאבניך דזה נהנה וזה אינו חסר הוא ויש מן האחרונים שכתבו דאפי' בבית העשויה ליבנות מצי בעל הבנין לומר עצי ואבני אני נוטל וכן בעל הבית מצי לומר טול עציך ואבניך ודוקא בית אמרינן הכי אבל בחצרות כבר הורו הגאונים הבונה בתוך חצרו של חבירו שלא מדעתו הרי זה כנוטע שדה העשויה ליטע ושמין לו כמה אדם רוצה ליתן בבנין זה לבנותו והוא שיבנה בנין המועיל הראוי לאותה חצר כמנהג אותו מקום ומסתברא שאין הדברים אמורים אלא שבנה שלא מדעת בעל החצר אבל אם התרה בו שלא יבנה ובנה אפי' אמר עצי ואבני אני נוטל אין שומעין לו שעל מנת כן ירד ובנה דלאו כל כמיניה לחוב את חבירו בעל כרחו. וא"ת מאי שנא חורבה מחצר שנא ושנא דסתם חצר לבנין קיימא וסתם חורבה לאו לבנין קיימא דמצי למימר אני רוצה לזורעה או לנוטעה ואם יתברר שאם יטול עציו ואבניו יסתור ויקלקל הבנין אין שומעין לו דהוי כיורד לתוך שדה של חבירו דאפי' בחוצה לארץ אין שומעין לו:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרנ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.