תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרנ״ד סימן ב׳

תשובה יפה נהגו דקי"ל אין שמחה אלא בבשר ובסעודה הראשונה צריך שיהיה עצב ודואג ואע"פ שמן הדין מותר לאכול בשר ולשתות יין כמבואר בדברי הפוסקים ומותר אמרו ולא צריך שיאכל בשר. וא"כ יפה נהגו שלא להרבות בשמחה דבשלמא יין איכא טעמא משום תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו וגו' אבל בשר למה. ונהגו בעדשים וביצים שהם עגולים משום שיזכור דגלגל הוא שחוזר בעולם כדאמרינן גבי ויזד יעקב נזיד וגו' ותניא. באבל רבתי מקום שנהנו לנחם אבלים בבצים ועדשים מאכילין מקום שנהגו לנחם בבשר ויין מאכילין וכן כתב הרמב"ן וכתב עוד ומנחמים תחלה בתבשיל של ביצים או של עדשים זכר לאבלות ואח"כ אוכלין כל צורכן הא למדת שהדבר תלוי במנהג ומנהגנו בסעודה ראשונה בבצים ועדשים ושאר הסעודות בבשר ומ"מ כיון שהדבר תלוי במנהג אינו חייב כאשר העלה בעל ההגהה וגרסינן בירושלמי אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין וצריך לומר דהתם אוננים היו קודם קבורה והא דקאמר אבלים אתם לאו דוקא אלא אוננים א"נ דהתם מקום שנהגו לנחם בבצים ועדשים ולא בבשר והיינו דקאמר להם אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין וההיא דפרק הנודר מן הירק לא קשיא כלל דהתם איירי במלך או בכהן גדול לפי הפירושים והמלך וכ"ג רגילים כולי שעתא בבשר ויין הילכך מנחמים אותם בבשר ויין אבל שאר בני אדם תליא במנהגא. א"נ דה"פ מתקיף לה רבינא מידי דהוה אבשר ויין דכולה שתא אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל ההיא יומא אנן יהבינן לה כלומר יין והכי משמע מלשון רש"י שכתב אנן יהבינן ליה משום דכתיב ויין למרי נפש ע"כ. הילכך לצדדין פריך לגבי בשר אנן יהבינן ליה אי בעי ולגבי יין אנן יהבינן ליה אע"ג דלא בעי משום ויין למרי נפש וא"כ אין ראיה מההי' דלא סגי דלא יאכל האבל בשר אלא דלא סגי שלא ישתה יין ונשאר מנהגנו שריר וקיים: