תשובה מתוך דבריך נראה שאתה סובר דחזקיה ורב אדא בר אהבה פליגי ואין אני אומר כן דהא דאמר חזקיה לא חלקת בין מתכוין לשאינו מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון היינו כשנתכוין להרוג את זה והרג את זה דאע"ג דלא נתכוין לזה מ"מ יש בו עון מיתה ולפיכך פטור מן הממון וכתבה רבינו פ"ד מהלכות רוצח ושמירת נפש והא דאמר רב אדא בר אהבה בפרק ד' וחמשה אנשים שנתכוונו זה לזה אע"ג דיש אסון לאשה יענשו איידי כשנתכונו להזיק זה את זה אע"פ שהיה אסון לאשה אין כאן עון מיתה שהרי לא נתכוונו להרוג זה את זה ולפיכך יענשו ובהא מודה חזקיה והיכא דנתכוונו להרוג זה את זה מודה רב אדא לחזקיה וזהו שכתב רבינו בהלכות חובל ומזיק בד"א כשנתכוין לאשה אבל אם נתכוון לחבירו ונגף את האשה אע"פ שמתה הואיל והמיתה בלא כוונה כלומר בלא כוונה להמית הרי זה כדבר שאין בו מיתת ב"ד ומשלם דמי וולדות דאית בה תרתי חדא שלא נתכוון להרוג ותו שלא נתכוון לאשה אבל אם נתכוון לאשה אע"פ שלא נתכוון להרוג פטור מדמי ולדות או שנתכוון להרוג אע"פ שלא נתכוון לאשה פטור מדמי ולדות וטעמא רבה איכא לחלק בין נתכוון לאשה אע"פ שהוא שוגג למי שנתכוון להזיק את חבירו והיה אסון באשה וכתב רבינו כל דבר במקומו. זה נ"ל בדעת רבינו אע"פ שאין נראה כן דעת בעל מגיד משנה אע"פ שאיני כדאי לחלוק:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתר״נ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.