תשובה לא ידעתי מקום לשאלה זו מאי שנא מהא דאמרינן בפרק שני דכתובות שנים החתומים על השטר ומת אחד מהם וכו' ואי ליכא אלא חד מאי אמר אביי ליכתוב חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא ומחזקי ליה ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה ואזל איהו והאי ומסהדי אאידך וכתבה הרמב"ם פ"ז מהלכות עדות. וכ"ת ניחוש שמא יקיימו את השטר מן העדים ומן הדיינים ונמצא דמפקינן נכי ריבעא דממונא אפומא דחד לא קשיא דלא חיישינן לב"ד טועין דהא קי"ל כרבא דאמר דעד ודיין לא מצטרפי דאמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא ואמאי דמסהיד דיינא לא מסהיד סהדא הילכך כשבאין לקיימו דקי"ל יש קיום אחר קיום או כולו מן העדים או כולו מן הדיינים והכי פסקו רבוותא ואע"ג דהסופר הוא העד נעשה דיין לקיים את השטר דקי"ל עד נעשה דיין במילתא דרבנן וקיום שטרות מדרבנן הוא כי האיך דג' שישבו לקיים את השטר שנים מהן מכירים חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם וכו' שהרי העדים והדיינים כולם באים לקיים חתימת העדיה שהוא ענין אחד אבל כשבאים לקיים קיום אחר קיום אין מקיימין אותו מן העדים ומן הדיינים שעל מה שמעיד זה אין מעיד זה אלא או כולו מן העדים או כולו מן הדיינים וברור הוא:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרל״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.