תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרכ״ה סימן ב׳

תשובה איני בא לדון על השטר כי הדברים נראין שהוא מזוייף אבל אני בא לדון על ענין החרם שזהו עיקר השאלה. הנה נמצא בהגהה באשרי בפרק שבועת העדות בשם אור זרוע שלמד מאותה משנה דתנן אינה נוהגת אלא בראויים להעיד שגם החרם לא חל על הנוגע בעדות ובשם ריב"א וראב"ן אמרו כי החרם חל אפי' על הפסולים להעיד והביאו ראיות לזה כמו שכתוב באותה הגהה ולענין פסק ההלכה נראה דהלכה שהחרם חל שהרי רבי אליעזר ברבי שמעון וריב"א וראב"ן הם רבים כנגד אור זרוע ועוד כי המרדכי בפ' הנזכר כתב סברא זו ולא כתב הסברא האחרת משמע דהכי ס"ל. ועוד יש ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ט מהלכות שבועות וז"ל כל מקום שאמרנו פטור משבועת העדות אבל חייב בשבועת בטוי והוא שנשבע או ענה אמן אם השביעו אחר וכו' למדנו שאין משנתינו שנויה אלא לענין קרבן. הילכך אין ראוי ללמוד ממנה אלא כמו שחל החרם על אחרים שאינם נוגעים בעדות חל על הנוגעים בעדות לא לענין להוציא ממון על פיהם אלא לברר הדבר. עוד אני אומר דאפי' א"ז לא אמרה אלא כשאין שם רגלים ואמתלאות אבל בנ"ד דבר נראה לעין שהדין מרומה יש רשות לדיין לעשות דברים שהם כנגד הדין כדי להוציא הדין לאמתו. כי האי עובדא דמארי בר יסק דאתא ליה אחא מבי חוזאה ורבות בתלמוד כאלה ואין לי פנאי להאריך. א"כ יפה עשה החכם להחרים כל מי שיודע עדות בין רחוק בין קרוב בין כשר בין פסול כדי לברר הדבר וחל החרם על שמעון. וז"ל הרמב"ם יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נדוי כדי לגדור פרץ כפי מה שיראה לו. ואין לך גדירת פרץ גדול מזה שלא ירבה הזיוף והחמס והגזל. והוי יודע שאפי' היה החכם מחרים שלא מן הדין אם שמעון ע"ה לא היה יכול לומר אדרבה. כללא דמילתא החרם של החכם חל והאדרבה שאמר שמעון הרי הוא כחרס הנשבר: