תשובה כוונתם לאלומי פירכא דב"ה אב"ה דהא לתרוצי דב"ש אב"ש צריכין אנו לומר דמוקצה דבעלי חיים עדיף ומחמרינן ביה ומשום הכי לא כתבוהו בשם הירושלמי לפי שבתירוץ הירושלמי דב"ה אב"ה לא קי"ל כותיה כאשר נבאר לקמן אבל לתרוצי דב"ש אב"ש אנו צריכין לומר בע"כ דבעלי חיים עדיפי והשתא קשה דב"ה אב"ה מכ"ש השתא בעלי חיים דעדיפי אמרי ב"ה עומד ואומר מכאן ומכאן אני נוטל ואין צריך לרשום ולא לנענע ובמוקצה דעלמא אמרו עד שירשום ולא מצי לתרוצי כדמתרץ בירושלמי מקיש על שובכיה ואומר יזכה לי שובכי למחר חדא דאם זכיה זו מועיל מאי טעמייהו דב"ש ותו דלא אשכחן בתלמודא זכייה כי האי גוונא אלא לזכות מן ההפקר לא להתיר המוקצה ואם איתא דזכייה כי האי גוונא מועיל אמאי צריך לומר זה וזה אני נוטל לימא מכאן אני נוטל למחר דהכי פריך תלמודא בריש ביצה ולפיכך הוצרכו לארץ דשאני הכא דאקצייה בידים דסתם מוקצה היינו גרוגרות וצמוקים דלהכי נקט ערב שביעית שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה דאלו סתם מוקצה אין דרך לעשרו עד גמר מלאכה ומהאי טעמא אני אומר שלא הוצרך התלמוד שלנו להקשות דב"ה אב"ה ולתרוצה דסתם מוקצה היינו גרוגרות וצמוקים דאקציינהו בידים ומשום הכי לא סגי עד שירשום:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקצ״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.