תשובה דע כי אין הקדש לע"ז הילכך ההקדש לא חל כלל ומ"מ הקושיא במקומה עומדת נהי שיודע היה שלא יחול ההקדש מ"מ איך קבל עליו תנאי זה ונשבע עליו לפיכך אני אומר ח"ו לא קיבל עליו תנאי ולא נשבע עליו אלא יתרו הוא שהטעה את עצמו וקי"ל אסור להטעות את הנכרי ואם הטעה את עצמו מותר הילכך אם היה אומר לו יתרו משם ואילך לשם שמים מעולם לא היה מקבל עליו אלא אמר לו מכאן ואילך ומשמע מאותה שעה ועדיין באותה שעה לא היו לו בנים ולא אשה ומשה קבל עליו ונשבע שכל בן שיהיה לו מאותה שעה יהיה לשם שמים ויתרו הוא שהטעה את עצמו ומפני שחשב יתרו שנשבע לו כפי מה שהיה בדעתו לא ניצול משה רבינו מעונש והקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צור וגו' לפי שלא היה יכול למולו בהיותו בבית יתרו מפני התנאי ועם כל זה נתקיים בזרעו שנאמר ושבואל בן גרשום בן משה על האוצרות ובספר שופטים תלו את הנון לומר שהוא בן משה ומפני שעשה מעשה מנשה תלו אותו במנשה והוא היה הלוי אשר היה בבית מיכה ושמו יונתן בן גרשום בן מנשה ובדברי הימים נקרא שבואל ששב לאל ומשמע שלא שב בכל לבו שהרי אמרו שזה היה הזקן שהחזיר את הנביא ושיקר לו וגרם לו ששיברו הארי:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקס״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.