תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתק״ט סימן ב׳

תשובה כבר קדמך הרב בעל מגיד משנה פרק רביעי והעלה הדבר בצ"ע ואני בעניותי אחר בקשת המחילה מהרב הנזכר אומר דלא אמרו אין איסור חל על איסור אלא בזמן שהם שני איסורין ומשני שמות כגון בהמה טמאה שנתנבלה דלא אתי איסור נבלה וחייל אאיסור טמאה וכן כל כיוצא בזה אבל גבי רסק נמלות שני האיסורין באין עליו משם אחד משום אוכל שרץ טמא אלא שבתחלה לא היה בו כזית להתחייב עליו מלקות אבל מ"מ נבלת שרץ טמא נקרא וכשצרף לאלו אחת שלימה לא הוסיף באיסור אלא בשיעור ולמה לא יחול. ואפי' אם תרצה לפרש דאין חלוק בין היכא שהאיסורין משני שמות או משם אחד אין קושיא על רבינו שמתחלה לא היה מתחייב מלקות ועתה כשצרף לו נמלה שלימה באו לו שני האיסורין כאחת משום אוכל בריה שחייב עליה ה' מלקיות ומשום אוכל כזית מנבלת הטמאים. והוי יודע דאע"ג דכתב רבינו ואחת משום כזית מנבלת טמאים לאו דאיכא נבלה בטמאים אלא פרושי קא מפרש דהא דאמרינן פרק אלו הן הלוקין ואחת משום כזית נבלה לאו נבלת הטהורים קאמר אלא נבלת השרצים וקרי להו נבלה לפי שאינם חיים. והתוס' הקשו קושיא זו שם ותירצו דאתיא כמ"ד איסור חל על איסור אפי' שאין בו מוסיף ולא כולל ולא בת אחת וקשיא לי עלה כיון דהוי מימרא דרבא בר רב הונא דלא ההלכתה היכי קבעה רב אשי סתם ולא פירש דאתיא דלא כהלכתא. ויש להביא ראיה לתירוץ הראשון אשר כתבתי דתנן פ' קדשי מזבח כל הנבלות מצטרפות זו עם זו וכל השקצים מצטרפין זה עם זה ואמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורים בפני עצמן וטמאים בפני עצמן וטעמיה דרב משום דאית ליה אין איסור חל על איסור ולא אתי איסור נבלה וחייל אאיסור טמאה ואפ"ה מודה בשרצים דמצטרפי אפי' לאכילה וע"כ טעמא [בכאן חסר ג' מילות והדבר מובן מעצמו] טומאת שרץ אחד הוא וכי היכי דלענין צירוף שם טומאה אחת היא לענין לחייבו מלקיות הרבה שם איסור שרצים אחת היא ובזה עלו דברי הרב כהוגן דלא מצי' לתרוצי אליביה כתירוץ התוס' לפי שהוא כותב שתיהן להלכה וזה ברור**: