תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתק״ו סימן ב׳

תשובה לא ראינו מי שיהיה נזהר בזה ותימה הוא על מה סמכו דבשלמא הזיתים הקטנים ויבשים שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים מן המעשר דתנן והזיתים משיביאו שליש וכתב הרב ז"ל הזיתים משיעשה שמן אחד מתשעה ממה שהם ראוים לעשות כשיגמרו ודבר ברור שהזיתים שמוכרים הגיעו לעונה זו ונמשך רבינו אחר גרסת ספרו מהו שליש שליש לוג ואפילו לפי שיטת המפרשי' שליש מה שראוים לעשות או שליש גדולן אנו (ראויים) [רואים] בעין שהזיתים הנמכרים הגיעו לעונה זו ואפילו שיהיה הדבר ספק יש לחוש להחמיר וכ"ש שיש לנו לעשות כדברי הרב אשר סמכו עליו כל הגלילות הללו ועוד שהוא מחמיר הילכך דל מהכא שלא הגיעו לעונת המעשרות דודאי הגיעו. וכ"ת משום שלא הוקבעו למעשרות הא ודאי ליתא דתנן פרק ד' דמעשרות הכובש השולק המולח חייב במעשרות וכתבה הרב ז"ל פ"ג אחד מששה דברים קובע למעשרות הבית המקח והמלח וכו' והשיג עליו הראב"ד ולמה לא מנה הכובש אע"פ שלא כבשן אלא בחומץ שהמשנה מנאן שנים ע"כ ורבינו נקט מלח וכ"ש אם כבשן בחומץ ושם כבישה אחת היא. ותנן נמי הנוטל זיתים מן המעטן טובל אחת אחת במלח ואוכל ואם מלח ונתן לפניו חייב וכתבה הרב פרק חמישי. וכ"ת לפי שאפשר לכבוש אותם במים לבד להמתיקן וכיון שאין שם לא מלח ולא חומץ לא הוקבעו למעשר אפי' תימא הכי מ"מ השבת קובעת למעשר כ"ש שאין דרך לכבשן ולמתקן אלא ע"י מים ומלח או חומץ. וכיון דזיתים אלו הגיעו לעונת המעשרות ולא נגמרה מלאכתן על ידי נכרים אלא על ידי ישראל הדבר ברור שהוא חייב לעשר אחר שנגמרה מלאכתן ויהיו ראוים לאכילה. וקרוב הוא לומר שסמכו על הא דתנן פ"ק דתרומה תורמין שמן על זתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צמוקים וכתב הרב פ' ה' דתרומות ומדקתני הנכבשים משמע העומדות ליכבש דומיא דענבים לעשותן צמוקים ובשלמא אם נגמרה מלאכתן היינו דתורמין שמן עליהם אבל אם לא נגמרה הא תנן איו תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו. ולדידי אין ראוי לסמוך על זה חדא שאין הדעת סובלת שהזתים המרים כלענה שאי אפשר לאוכלן אפילו ע"י הדחק יקראו דבר שנגמרה מלאכתו והא דתנן תורמין שמן על זיתים הנכבשים היינו אחר שכבשום ונעשו ראויים לאכילה זו היא גמר מלאכתן ולפיכך תורמין שמן עליהם והא דתני הנכבשים משום דלא איירי אלא בזיתים הנכבשים ולא בזיתים הנכתשים ולשון נכתשים משמע תרתי משמע זיתי כבש. ומשמע נמי שנכתשו והיינו דלא תני תורמין שמן על זיתי כבש שוב ראיתי שכתב הרב ז"ל בפי' המשניות וז"ל זיתים הנכבשים הם הזיתים השרויים במים ומלח המזומנים לאכילה ע"כ משמע להדיא מדקאמר המזומנים לאכילה דקודם לכן לא נגמרה מלאכתן ונשמר ז"ל שלא נפרש העומדים ליכבש. וכיוצא בזה כתב ר' עובדיה בפי' המשניות וז"ל הנכבשים זיתים מלוחים וכבושים ביין או בחומץ כדי שיתקיימו וחשיבי דבר שנגמרה מלאכתו ע"כ ש"מ תרתי ש"מ נכבשים היינו שנכבשו וש"מ כבישתן זו היא גמר מלאכתן והא דגרסי בירושלמי עלה דמתני' דתורמין שמן וכו' תנינן דבתרא כלומר במשנה שלאחר זו אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו וכו' ואם תרם תרומתו תרומה והכא את אומר אפילו לכתחלה. אין עיקר הקושיא משמן על זיתים הנכבשים דמצי לפרושי שנכבשו ונגמרה מלאכתן אבל עיקר קושייתו מיין על ענבים לעשותן צמוקים וכיון דבעי להו לצמוקין לא נגמרה מלאכתו עד שיעמיד ערימה. אין תימר שניא היא מדבר שנגמרה מלאכתו כלומר אם תרצה לומר דזיתים הנכבשים וצמוקים דבר שנגמרה מלאכתו הוא והתנן הפרד והצמוקים והחרובין משיעמיד ערימה. ומשני ר' יוסי בשם ר' יצחק וכו' הרי דבין לדעת המקשה ובין לדעת אם תרצה לומר זיתים הנכבשים דבר שנגמרה מלאכתו הוא והא לא איפשר אלא כשנכבשו וראויים לאכילה. נמצאו ג' דינים בזיתים הנלקחים מן הנכרים אם לא הגיעו לעונת המעשרות שאין ראויים לעשות אחד מט' חלקים אע"פ שתקנן לאכילה פטורים מן המעשר ואם הגיעו לעונת המעשרות אם נתבשלו בישול גמור עד שראויים לאכילה כמות שהם אם הוא קנה אותם לאכילה אין צריך לעשר שהרי נגמרו ביד הנכרים מידי דהוה הענבים שאם קונה אותם לאכילה אין צריך לעשר לפי שנגמרו ביד הנכרים ואם רוצה לעשות מהם שמן לא נגמרה מלאכתן עד שירד לעוקה וחייב לעשר שהרי אין גמרו ביד הנכרים מידי דהוה אענבים שקונים אותם לעשות יין שחייב לעשר לפי שאין גמרו ביד הנכרים והמין השלישי זיתים שהגיעו לעונת המעשרות ולא נתבשלו כל צרכן ואי אפשר לאכלן כמות שהן לפי שהם מרים ביותר לא נגמרו ביד הנכרים ותיקונן על ידי הכיבוש במלח או בחומץ משוה להו אוכלא הוי גמרו ביד ישראל וחייב לעשר אחר שיהיו ראויים לאכילה וגמר מלאכתן ע"י כיבוש הוקבעו למעשר ושניהם באים כאחד. וכן הדין בענבים שאם קנה מן הנכרים בוסר שלא הגיע לעונת המעשרות כגון שלא נראה החרצן שלהם מבחוץ הרי זה אוכל מהם כמו שירצה. ואם הגיעו לעונת המעשרות אם נאכלין כמות שהן דינם כענבים אם רוצה לאוכלן כמות שהם אין צריך לעשר דומיא דענבים שהרי נגמרו ביד הנכרים למה שהוא רוצה ואם מכניס אותם להוציא מהם משקה הרי לא נגמרו ביד הנכרים וצריך לעשר משיגמר מלאכתו שיקבץ המוץ שלהם למקום שהוא משתמר בו דומיא יין בחביות ויש לה ואם הוא רוצה ליבשם דומיא דצמוקים אינו חייב לעשר עד שיקבץ אותם למקום אחד דומיא דערימה ואם הגיעו לעונת המעשרות אבל אינם ראויים לאכילה כלל עד שיתקנם לא נגמרו ביד הנכרים. ואם בא לתקנם כדי שיהיו ראויים לאכילה חייב לעשר משעם שנגמרו שהרי לא נגמרו ביד הנכרים. ואם תאמר דזיתים המרים שלא נבשלו כל צרכן ראויים הם לאכילה ונמצא גמרו ביד העכו"ם ואין צריך לעשר דתנן פרק שביעית זיתים משיכניסו רביעית לסאה פוצע ואוכל בשדה הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה הכניסו שליש כותש בשדה ומכניס לתוך ביתו כו' ושאר כל פירות האילן כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית. וטעמא הוא משום דתאנים וענבים וזיתים רגילים בני אדם לאכלן קודם בישולן. לא קשיא כלל דמודה אני שהם ראויין לאכילה ע"י פעולה כבישה או כתישה או פיצוע וזהו גמר מלאכתו אבל מבלי תיקון כלל אינם ראויין לאכילה נמצא' שאין גמרו ביד העכו"ם ואפי' ע"י הדחק אינם ראויים לאכילה כמות שהם אלא א"כ הגיעו קרוב לבישול והזיתים אשר מוכרים העכו"ם לכבישה אי אפשר לאכלן כמות שהם זהו דעתי. ולא תקשה עלי מהרבנים הראשונים נ"ע שלא היו נזהרים בזה כי שמא מקום הניחו לי או שמא נזהרים היו ולאו אדעתך והרוצה לחלוק יחלוק: שני אלפים קח