דעת רבינו שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה וקטן נמי כפרה בעי וכל היכא דאיכא היקישי לחומרא מקשינן ולא לקולא הילכך כי היכי דאיהי דגדולה חייבת מלקות אף הבא עליה חייב קרבן אע"ג דקטן הוא. ותו דקרא הכי מוכח דכתוב בקורת תהיה והביא את אשמו משמע כל שהיה לוקה הבועל מביא אשם דאי לפי שטת הראב"ד ז"ל הכי הו"ל למכתב והביא את אשמו וגו' בקורת תהיה אלא ודאי לחומרא מקשינן וכיון שהוא לוקה אף הוא מביא אשם אע"ג דקטן הוא ועלו דברי הרב כהוגן:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתצ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.