תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתפ״א סימן ב׳

תשובה תנן ולא לבן חזקה בנכסי האב ואמרינן עלה אמר רב יוסף ואפי' חלקו ורבא אמר חלקו לא והלכתא אלקו לא תניא נמי הכי הבן שחלק והאשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם ופי' חלקו שנפרדו הבן והאב שאין הבן סומך על שלחן אביו וכן פירשה הרב ז"ל פי"ג מהל' טוען ונטען ובן שפירש מאביו ואשה שנתגרשה מבעלה אפי' ספק גרושין הרי הם כשאר כל אדם. הילכך בנ"ד אם יברר האפטרופוס שישב הבן בחנות אחר שפירש מאביו ולא היה סומך על שלחנו שלש שנים בחיי אביו הרי החזקה של יתומי יוסף ואין צריכין טענה כלל ואם לא יביא ראיה הרי החנות בחזקת ראובן ואפי' יש עדים שדר בה כמה שנים אינה חזקה שכל זמן שהיה סומך על שלחן אביו אין לו בהם חזקה וכל השנים שהחזיק אחר שמת אביו אינה חזקה שהרי קטנים היו ואין מחזיקין בנכסי קטן ועוד שהאח הגדול היה אפטרופוס על היתומים הקטנים ואין לו עליהם חזקה וכל זה מבואר הוא. ואם יבררו בני ראובן. שהיה לאביהם שותפות בחנות אע"פ שהחזיק בה שלש שנים בחיי אביו אע"פ שהיה חלוק מאביו אין לבני יוסף. חזקה דקי"ל השותפין אין להם חזקה זה על זה וחולקין בני יוסף עם אחי אביהם כדין שאר נכסים. ומה שיש להסתפק אם היה מניח אביו בגדים למכור בחנות אם יכול הבן להחזיק ובשלמא אם לוקח הבן שכירות על מכירת הבגדים פשיטא דיש לו חזקה שהרי החזיק כדמחזיקי אינשי שכן מנהג החנויות אבל אם לא היה נוטל שכר על מכירת הבגדים מאי שהרי לא החזיק כדמחזיקי אינשי דאלמלא שיש לו חלק בחזקת החנות לא היה מוכר את הבגדים בחנות או דילמא מפני כבוד אביו היה רוצה לטרוח במכירת הבגדים וחזקתו חזקה. ומסתברא לי שאם יש עדים שהיה אביו מניח בגדים בחנות והבן מוכר. אותם בלא שכירות ובלא ריוח הרי לא החזיק בה כדמחזיקי אינשי שהרי לא אכלה כולה ומפני שהאב היה מוכר שם הבגדים ע"י הבן לא מיחה תדע דתניא הבן שחלק מאביו הרי הוא כשאר כל אדם ושאר כל אדם בכה"ג לא הויא חזקה. ואם יש עדים שהיה אביו מניח בגדים בחנות למכרם אבל אינם יודעים אם היה לוקח הבן שכר על מכירתם על האפטרופוס להביא ראיה שהיה לוקח שכר והיה אוכל כל ריוח החנות והחזיק בה כדמחזיקי אינשי ואם לא יביא ראיה הרי החנות בחזקת ראובן כיון דאיכא סהדי שהיתה שלו והיה מניח בה בגדים למכור ולפיכך לא מיחה: