תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתע״ו סימן ב׳

תשובה אין חלוק בזה והדין שוה בהם כיון דדינא דמלכותא הוא שאם היו יודעין שיש לו ממון יותר על הקצבה היו לוקחין אותו למלכות נמצא שהכל הוא משועבד למלכות וחשבינן ליה כאלו הוא גבוי. ואע"ג דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ק מהלכות מלוה ולוה היה לו מטלטלין והרי עליו שטר חובות לעכו"ם ואמר הרי כל נכסי משועבדים לעכו"ם ואם יטלו אותם הישראלים בחובם יאסרו אותי העכו"ם בחובן ואהיה בשביה הורו רבותי שאין שומעין לו ויגבו הישראלים וכשיבאו העכו"ם ויאסרוהו הרי כל ישראל מצוין לפדותו עד כאן. אין הדברים אמורים אלא בעכו"ם דעלמא אבל בחוב המלך אינו כן חדא שהרי מכין ומיסרין מכת אכזרים ואפשר קרוב הוא להסתכן. ותו דכל חוב המלך חשבינן ליה כאלו הוא גבוי והוא קודם. ותו איכא טעמא אחרינא לנ"ד דכתבו התוספות דאפי' קרקע שוה אלף זוז משועבדת לדבר מועט ולא דמי לשעבוד כתובה וב"ח ומש"ה לא מתבטל בהו ירושת בנו הבכור ע"כ. הילכך כל מה שיש לו משועבד לאותה קצבה ואין לבעלי חובות עליו כלום. ומ"מ רואה אני משורת הדין שאם הוא מפזר יותר מן הראוי לו כופין אותו לצמצם עצמו ואותו המותר נותן לבעל חובו כיון דבלאו הכי הולך לאיבוד. ודע שכל חובות המלך מוטלים על כל הנכסים מטלטלי ומקרקעי ושטרות והוא קודם בהם חוץ מכרגא דאקרקפתא דגברי מנח והיינו כסף גולגלתא וכן כתבו הראשונים נ"נ וראיתי שאין השרים גובין חוב המלך מתכשיטי הנשים ומלבושיהן לפי שהם חושבין שהם שלה והביאה אותם מבית אביה כמנהג שלהם אבל אם היו יודעים שהבעל קנה אותם והם שלו שלא קנה אותם לה אלא להתנאות בהם היו גובין הכל. הילכך גם התכשיטין שקנה הבעל לאשתו להתנאות בהם הם משועבדים למלך והוא קודם בהם דחשבינן להו כאלו הוא גבוי: