תשובה אפשר שיגרשנה ויתנה עמה קודם שיחזירנה א"נ ישבע שכל מה שיירש מאשתו יתננו במתנה ליורשיה וכשתמות אשתו ויירש אותה כופין אותו לקיים שבועתו א"נ תכתוב האשה כל נכסיה ליורשיה מהיום ולאחר מיתה והבעל יקיים מתנתה וכשתמות נמצאו יורשיה זוכין במתנה למפרע ולא נשאר מה שירש הבעל. ואע"ג דהתקינו באושא האשה שמכרה בנכסי מלוג הבעל מוציא מיד הלקוחות וכ"ש ממקבלי מתנה כבר כתבו הראשונים בשם רבינו אפרים שאם הבעל מודה שברשותו מכרה אינו מוציא מיד הלקוחות דכשלוחו דמיא ואי בעי לוקח מחרים עליו דבעל דלא עבדא ערמה ומאי דמכרה הוא לדעתו ולהנאתו ואי לא מודה אית ליה מדינא להחרים חרם סתם בכך עכ"ל. והם דברים שהשכל מסכים עליהם שלא תקנו באושא אלא אם מכרה שלא מדעת הבעל אבל מדעת הבעל לא תקנו דשליחות דידיה עבדא וברור הוא וכ"ש אם כתב לה בהדיא שאם תמכור או תתן לאחר לא יוציא מיד הלקוחות או מיד מקבלי המתנה דפשיטא דאם מתה אין הבעל מוציא מידם. והוי יודע דבמתנה שנתן לה הבעל אע"פ שאינו אוכל פירות מתנה זו בחייה אם מתה יורשה ואם מכרה הבעל מוציא מיד הלקוחות אא"כ כתב לה שתוכל למכור וליתן ודעת הגאון ז"ל שצריך לכתוב לה בפירוש שאם נתנה או מכרה לאחר שלא יוציא מיד הלקוחות ואם לא פירש כן יכול להוציא מיד הלקוחות וכתב עלה הרשב"א ואין דעתי נוחה בכך עכ"ל אלא דעתו ז"ל שאם כתב לה שתוכל למכור וליתן אם מתה אינו מוציא מיד הלקוחות וכן הדעת נוטה:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתע״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.