תשובה גרסינן בפ"ק דנדרים אמר רב יהודה אמר רב נדוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ופי' הרא"ש וכן ר"א ממיץ טעמא דכמו שנדוהו בפניו צריך לכבדו בפניו ולכבוד המנודה קפיד רב ואם התירוהו שלא בפניו הוי מותר ע"כ. הרי לך לפי שטה זו כיון שהמנודה אינו חושש לכבודו ואינו רוצה ללכת למקום המתיר שיכול להתירו לכתחלה שלא בפניו ורצונו הוא כבודו וישלח לו כתב להודיעו שהתירו. וי"מ דטעמא הוי דכיון דבפניו נדוהו אלים נדוייה ולא מיעקר אלא בפניו ולפי שטה זו צריך בפניו עכ"פ ואם התירוהו שלא בפניו אינו מותר. והר"ן ז"ל כתב עלה ולא נהירא אלא טעמא דמילתא משום חשדא דפעמים שיתירוהו והמנודה לא ידע וכשלא ינהגו בו נדוי יבא לחשדן ולפ"ז כל שהודיעוהו דליכא חשדא מתירין לו וכל שהתירוהו נמי אעפ"י שלא הודיעוהו מותר ע"כ וגם אנכי לא ידעתי מאי אלימותיה דנדוי בפניו יותר משלא בפניו ואדרבה מפני שנתבייש יותר צריך לכבדו בהתרה ואע"ג דהרמב"ם כתב הלשון סתם זה דרכו ז"ל להעתיק לשון הגמרא ומה שאתה מפרש בלשון הגמרא תפרש בלשונו הילכך אין מדברי הרב ראיה לאסור וטעם החשדא שכתב הר"ן ז"ל הוזכר בירושלמי גבי המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו הילכך הדבר ברור אצלי שאם לא רצה המנודה שיתירוהו בפניו. מתירין אותו שלא בפניו דאי משום כבודו הרי מחל על כבודו ואי משום חשדא יודיעוהו שהוא מותר וכל שכן שאין צריך לילך ממקום למקום להתירו כנ"ל:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתס״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.