תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתת״ס סימן ב׳

תשובה בעיקר הדין איכא פלוגתא דרבוותא כי לדעת הרמב"ם ורבו ן' מיג"ש ז"ל א"צ להביא ראיה על המסירה וכן כתב פ"ט מהלכות נתלות וז"ל אבל אחר שטען שנתן לו או שהקנהו מבעליו גובה בו ואין צריך להביא ראיה ע"כ. ומ"ש הכא א"צ להביא ראיה היינו כשהלוה רוצה לפרוע אבל אם אין הלוה רוצה לפרוע וטוען לאו בעל דברים דידי את טענתו טענה וכ"כ בהדיא פ"ו מהלכות מכירה וז"ל וא"צ עדים לענין קנייתו אבל צריך עדים לענין תביעה שהרי הנתבע אומר לו מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך עכ"ל. הרי לך מבואר לפי שטה זו שצריך להביא עדים שכתב ומסר לו את השטר ומה יועיל כתב יד לוי לזה שהרי מודה הרב ז"ל כיון שהשטר יוצא מתחת ידו דלא מצי למימר שמא בתורת פקדון בא לידך שהרי א"צ עדים לענין קנייתו ואפ"ה צריך להביא עדים שכתב ומסר לו אם רוצה לכופו ואין כתב יד לוי מועיל לזה אלא אדרבא מזיק לו דמצי אמר אם איתא דמסר לך השטר בכתיבה ומסירה לא הוה צריך לכתוב כתב ידו שיגבה השטר משמעון וזה ברור אצלי וכ"ש לדעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א דס"ל דכיון דקי"ל צריך כתיבה ומסירה כל שלא הביא ראיה אינו כלום ואם פרע הלוה מדעתו היה יכול לוי לחזור עליו. ולזה יועיל כתיבת יד לוי אם היה יוצא ממקום אחר לענין שאם רצה שמעון לפרוע נפטר מלוי אבל לכוף את שמעון לפרוע לא אמרה אדם מעולם דמצי למימר בתורת שליחות בא לידך ולא בתורת קנין והראיה כתב ידו של לוי שמורה דבתורת שליחות דאי בתורת קנין לא הוה צריך כתיבת ידו וליכא למימר דכופין את שמעון ממה נפשך או בתורת שליחות או בתורת קנין בא שטר זה לידו כיון שאין שם כתב הרשאה העשוי כהלכתו ואפי' בהרשאה גמורה שדו בה נרגא כאשר כ' הרב פ' ג' מה' שלוחין ושותפין הילכך בנדון דידן אם ירצה שמעון פורע אבל לכופו אין כופין: