תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתנ״ט סימן ב׳

תשובה לא ידעתי מקום לשאלה זו וכי מפני שאין אתה יודע לדרוש לשון זה הנראה לכאורה שהוא לשון מיותר נוציא ממון מן היתומים בלא שבועה וכ"ש נשי האידנא כאשר ראיתי כמה פעמים מורות היתר לעצמן וכ"ש בזו דרגלים לדבר כיון שרוצה להפטר משבועה. ונהי דאין כוללין בשבועה שלא מחלה ולא מכרה כתובתה לבעלה כיון שהוא מודה בשעת פטירתו אבל שאר תנאי שבועת האלמנה מי פטר וכ"ת משום דאמר מילתא דלא צריכה לאו לפטור אותה משבועה אמר אלא לזרז את יורשיו שכל זמן שתחפוץ להנשא לא יעכבו בדבר לומר לך ושוב כמנהג היורשים א"נ שלא יטריחוה לב"ד דלא ניחא ליה דתתנוול אתתיה בבתי דינין. תדע דהא דבריו הראשונים אתה צריך לפרש אותם על דרך זה שאמר יתנו לה מזונותיה כל זמן שלא תחפוץ להנשא והלא הדבר ברור שחייבין לזונה כל זמן שלא תחפוץ להנשא א"ו לזרוזינהו הוא דאמר הכא נמי ל"ש. ואפילו האי דייחד לה קרקע בכתובתה לא פטרה מן השבועה לגמרי שאם לא הספיק הקרקע לכתובתה ובאה לגבות השאר מן היתומים אינה גובה השאר אלא בשבועה והכי משמע לישנא דקאמר גובה כתובתה ממנה בלא שבועה ע"כ אבל אם באה לגבות חוץ ממנה כגון שלא הספיקה לא תגבה אלא בשבועה. וכ"ת תזכה בתורת מתנה בלא שבועה כיון שאמר לשון מתנה הא ודאי ליתא כיון שסיים דבריו ואמר יתנו לה כתובתה כדין כתובה קאמר ומה גביית כתובה בשבועה אף זו בשבועה והא דאמר בלשון מתנה לא דק דלאו כ"ע בקיאין בלשון וכ"ש אם היה לשונו לשון לועז שכן דרכם לדבר כי כן משתמשים בלשונם ויתנו לה כתובתה במקום תגבוה כתובתה וזה ברור מאוד זכור תמיד מה שאמרו הראשונים נ"נ שאין לנו להוסיף על דברי הש"מ ולא על מתנותיו דדבריו ככתובין וכמסורין אמרו ולא יותר וכ"ש בנ"ד שאין לנו להוסיף ולהרבות במתנתו שנתן לה הכתובה בלא שבועה וזה פשוט אצלי: