תשובה אין דברי הטור אלא בזמן שהאבנים של ישראל והוא שכר את העכו"ם לסתת אותם בקבלנות ולפיכך אסר לפי שהם לצורך המחובר ואמר רבי שמעון בן אלעזר בד"א בתלוש אבל במחובר אסור כיון שהוא בתוך התחום אבל בנ"ד שקנה מן העכו"ם אבנים והתנה שיסתת אותם אין בזה חשש איסור דהוי כאלו קנה מן העכו"ם אבנים מסותתות ומתוקנות ומ"מ אם היה העכו"ם מסתת אותם בשבת סמוך לבנין אסור משום מראית העין שהרואה אומר שכירו הוא ועושה מלאכה בשבת וא"ת כל שאסרו מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור לא קשיא דמדינא מותר היה כיון דעכו"ם בשלו הוא עושה ואפי' קבלנות אין כאן אלא חומרא בעלמא אנו מחמירין שלא יאמרו. ותו דעיקר הדין משמע דחומרא בעלמא הוא כיון שעושה העכו"ם בתוך ביתו ותו דתלוש הוא אע"פ שהוא לצורך המחובר ויש מי שנסתפק בדין. הילכך כיון דבזמן שהאבנים של ישראל וסתת העכו"ם בביתו הוי משום חומרא או משום ספק בנ"ד כולי עלמא מודו דמותר דעכו"ם בשלו עושה ואין כאן אפילו קבלנות. וראיתי בני אדם מקילין שהעכו"ם מוליך העפר מלפני הבנין ופסולת האבנים ואומרים שהוא בקבלנות וכיון שכן בשלו הוא עושה וראוי לגעור בהם ולמנוע אותם שלא יוליכו עפר או פסולת מפני הבתים בשבת שהרואה אומר שכירו הוא וישראל אמר לו להוליך בשבת. ואם הבית הוא של עכו"ם וישראל דר בה מותר שהמלאכה של העכו"ם ולא של ישראל ואם הוא דבר המוטל על הדר בבית אסור מטעמא דאמרן:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתנ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.