(תכ) שאלה ולענין מה שכתב הרמב"ם ז"ל שכתב כל כינוי שבועה כשבועה כגון שהיו אנשי המקום עלגים והיו קורין לשבועה שבותה או שקוקה או שהיו ארמיים שלשון שבועה בלשונם מומתא והעלגים מכנין אותם ואומרים מוהא כיון שאמר לשון שמשמעו ועניינו שבועה הרי זה חייב כמי שהוציא לשון שבועה. וק"ל כמאן פסק אי כר' יוחנן לשונות העכו"ם הם ולא לשון עלגי שפה והיינו דאמרינן בגמרא מאי לאו מ"ד כינויי כינויין אסורין קסבר כינויין לשון עכו"ם הם וכיון שהם לשון עכו"ם ממש אלימי למתפס כינוי כינויין. ומתרצין לא דכ"ע לשון עכו"ם הם ב"ש סבר הכי נמי משתעי עכו"ם וב"ה סברי הכי לא משתעי עכו"ם ע"כ משמע דלשון עכו"ם ממש הוא ולא לשון עלגים. ואי פסק כר"ל שהם לשונות שבדו חכמים להיות נודר מטעמא דפירשו בגמרא שלא יבואו להזכיר ש"ש לבטלה. מה שייך בזה עלגים זה הלשון בדו חכמים לעלגים ולבלתי עלגים:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתפ״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.