(רצא) על מה שכתב פ"ג מהל' מתנות עניים וז"ל או שקצר באמצעה אפילו קודם שתביא שליש הגיה עליו שלשון אפי' לא אתי שפיר דאדרבה משום דלא הביאה שליש לא נקרא קצירה לכן ראוי להפסיק יותר מאלו נקצר אחר שהביאה שליש והעלה לבסוף וז"ל ונ"ל שהוא אפילו מלשון המקרא כי אפילות הנה ע"כ וזו ודאי דרך אפלה היא וכמה רחוקה זה מכוונת רבינו ואין זה אלא מאוס בטובה ובחור ברע. ושיעור לשון הרב ז"ל כך הוא בלא דוחק לא מיבעיא אם הביאה שליש דפשיטא דאם לא חרש לא הויא הפסקה דהוי כתחלת קצירה אלא אפילו קודם שתביא שליש דסד"א אין זו תחלת קצירה והויא הפסקה אפי' בלא חרישה קמ"ל אם חרש אין ואי לא לא הויא הפסקה דקי"ל כחכמים דאמרי הקוצר לשחת אינו מפסיק אלא אם כן חרש ואיני רואה בזה דוחק דהאי וחרש במקום שקצר קאי אעיקר דינא ואחדושא דאפילו וזה ברור והוא הדרך ישכון אור שתפס המגיה בתחלה ואני תקנתי לשון הרב ז"ל:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתנ״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.