תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתמ״ג סימן א׳

(רפ) העתיק לשון א"ז ותשובת רבינו מאיר ז"ל וריב"א ז"ל ואעפ"י שאיני כדאי להכריע דעתי נוטה לדעת א"ז דדעת ב"ד על דעת המקום הוא נסמך ואין דעתו שיעיד אחד מכל מיני פסולי עדות ולפי דעת ריב"א גם בעל הדבר הוא בכלל החרם אעפ"י שהוא נוגע בדבר אלא משמע דאין דעת ב"ד בשעת החרם אלא על עדות שראוי להתקבל בפני ב"ד. ועל ענין היהודי שגנב לעכו"ם וכו' כן הייתי נוהג במצרים כשהיו השופטים שולחים להשביע את ישראל ואני יודע שנשבע לשקר לא הייתי משביע אותו מפני חלול ה' אלא עושה פשרה ביניהם. ואני אומר לישראל אם תעשה פשרה מוטב ואם לאו אומר לשופט שאין אני רוצה להשביע שבועה זו והוא יבין ומיד היה עושה פשרה וכן נהגתי שנים רבות והיה ה' מתכבד בזה והיו משבחים הדבר השופטים וכן ראוי לכל דיין לדון: